ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ מֵאָה סְאִין טֶבֶל וְהוֹצִיא מֵהֶן סְאָה תְּרוּמָה וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ עֲדַיִן הַשְּׁאָר, חוֹזֵר וּמוֹצִיא מֵאוֹתוֹ הַכְּרִי עַצְמוֹ עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁנֵי סְאִין כְּשִׁעוּר הַתְּרוּמָה, דְּהַטֶּבֶל הוּא שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ וְלֹא מַה שֶּׁכְּבָר מְתֻקָּן:
אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. אִם יֵשׁ לוֹ מֵאָה סְאִין אֲחֵרִים שֶׁל טֶבֶל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵאֵלּוּ שֶׁהוֹצִיא מִקְצַת תְּרוּמָתָן, דִּלְגַבֵּי אֲחֵרִים תָּלִינַן דִּלְמָא מִן הַמְתֻקָּן הוּא מוֹצִיא עֲלֵיהֶן וְלֹא מִן הַטֶּבֶל שֶׁבּוֹ, וְרַבִּי מֵאִיר שָׁרֵי אַף לְמָקוֹם אַחֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: