ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
הַתּוֹרֵם וְכוּ'. בְּשׁוֹגֵג אַיְרֵי, וַאֲפִלּוּ הָכִי יַחֲזֹר וְיִתְרֹם, דַּהֲוֵי קָרוֹב לְמֵזִיד, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ [לְמִטְעַמֵּיהּ]:
וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ כוּ'. שֶׁהַתּוֹרֵם מִן הַחֹמֶץ עַל הַיַּיִן אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, דְּיַיִן וְחֹמֶץ שְׁנֵי מִינִים הֵן:
אִם סָפֵק. עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ הֶחֱמִיצָה אוֹ לְאַחַר שֶׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה:
תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. וְנוֹתֵן שְׁתֵּיהֶן לַכֹּהֵן, וְכֹהֵן נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהַשְּׁנִיָּה מִתְמַעֶטֶת כְּפִי מַה שֶּׁעוֹלָה תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹנָה, וּלְפִי שֶׁהַכֹּהֵן הוּא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ וַאֲנַן קַיְמָא לָן בְּכָל דּוּכְתָּא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֵחַ בְּלֹא דָמִים אֶלָּא הַקְּטַנָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ דְּמֵי הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה:
הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אִם נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה שֶׁל חֻלִּין אֵין נַעֲשֵׂית מְדֻמָּע, דְּשֶׁמָּא אֵינָהּ תְּרוּמָה אֶלָּא הַשְּׁנִיָּה הִיא תְרוּמָה, וְכֵן הַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹנָה תְּרוּמָה וְלֹא הַשְּׁנִיָּה:
וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. זָר שֶׁאָכַל הָרִאשׁוֹנָה לְבַדָּהּ אוֹ הַשְּׁנִיָּה לְבַדָּהּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ כְּדִין שְׁאָר אוֹכְלֵי תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה: