ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ. מִנְיָנָא לְמִעוּטֵי הָא דְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְקַמָּן קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן כוּ'. כֻּלְּהוּ מֵחַד קְרָא נַפְקָא לָן, דִּכְתִיב (שמות כח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פְּרָט לְנָכְרִי, מֵאֵת כָּל אִישׁ פְּרָט לְקָטָן, אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ פְּרָט לְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לִהְיוֹת נוֹדְבִין. וְקָטָן לֹא מָצֵי מַמְעִיט מֵאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, דְּאִיכָּא קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת לִהְיוֹת נוֹדֵב. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם פְּרָט לְתוֹרֵם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְשׁוֹטֶה, הַמְאַבֵּד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ קָרוּי שׁוֹטֶה:
אֲפִלּוּ בִרְשׁוּת. שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲשָׂאוֹ יִשְׂרָאֵל שְׁלוּחוֹ לִתְרֹם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, דִּכְתִיב (במדבר יח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, גַּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם, מָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית: