ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ז
הַמִּטָּרֶפֶת. מִתְחַבֶּטֶת וּמִשְׁתַּבֶּרֶת, כְּמוֹ בֵּיצָה הַטְּרוּפָה בִּקְעָרָה:
לְעֶזְרָה. לְקַבֵּץ אֶת הָעָם שֶׁיָּבֹאוּ לַעֲזֹר וּלְהוֹשִׁיעַ. וַהֲלָכָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִים עֲלֵיהֶם בַּשּׁוֹפָר אוֹ בַחֲצוֹצְרוֹת בַּשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הֻצְרְכוּ לִתְקֹעַ לְקַבֵּץ אֶת הָעָם, אֲבָל מִתְעַנִּים וְזוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים עֲלֵיהֶם בַּשַּׁבָּת:
שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי. מִתִּמְנָת הָיָה:
אַף עַל הַדֶּבֶר. מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת:
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. לְהַתְרִיעַ עַל הַדֶּבֶר בְּשַׁבָּת. אֲבָל בְּחֹל מַתְרִיעִין: