ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ הֶעָרִים הָרְחוֹקוֹת מִמֶּנָּה הַרְבֵּה, כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא בְּסֵיפָא מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:
שִׁדָּפוֹן. רוּחַ שֶׁמַּפְסִיד אֶת הַתְּבוּאָה וּמִתְרוֹקֶנֶת מִן הַזֶּרַע:
יֵרָקוֹן. תְּבוּאָה שֶׁהִכְסִיפוּ פָנֶיהָ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים יֵרָקוֹן חֹלִי שֶׁהוֹפֵךְ פְּנֵי אָדָם כְּמַרְאֵה יֶרֶק הַשָּׂדֶה:
וְעַל חַיָּה רָעָה. שֶׁנִּרְאֵית בַּיּוֹם בַּיִּשּׁוּב:
וְעַל הַחֶרֶב. חֵילוֹת הָעוֹבְרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בָּאִים לְהִלָּחֵם עִם אוֹתָהּ הָעִיר: