ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית. יָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶם נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי וְקָבְעוּ יָמִים טוֹבִים. אִית יוֹמַיָא דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן בִּלְבָד. וְאִית יוֹמֵי דַחֲמִירֵי טְפֵי דְּלֹא לְמִסְפַּד בְּהוֹן. וְאוֹתָן שֶׁהֵן חֲמוּרִים וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד.
לְפָנָיו אָסוּר בְּהֶסְפֵּד דִּלְמָא אָתֵי לְמֶעְבַּד הָכִי בְּיוֹם טוֹב גּוּפֵהּ.
לְאַחֲרָיו מֻתָּר דְּכֵיוָן דְּעָבַר יוֹם טוֹב לֹא חַיְשִׁינַן. וַאֲנַן קַיְמָא לָן דְּבָטְלָה מְגִלַּת תַּעֲנִית, וְכָל אוֹתָן הַיָּמִים הַכְּתוּבִים שָׁם דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה וּדְלֹא לְמִסְפַּד, כֻּלָּן מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, חוּץ מֵחֲנֻכָּה וּפוּרִים שֶׁאֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וְיָמִים שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵיהֶם מֻתָּר: