ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד. בְּשֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת קָא מַיְרֵי:
אֶת הַתֵּבָה. הָאָרוֹן שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מֻנָּח בּוֹ, כְּלוֹמַר כְּלִי צָנוּעַ הָיָה לָנוּ וְנִתְבַּזָּה בַּעֲוֹנֵינוּ. וְלָמָּה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, לוֹמַר, צָעַקְנוּ בְּצִנְעָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא נַעֲנֵינוּ, נְבַזֶּה עַצְמֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר:
אֵפֶר מִקְלֶה. אֵפֶר שְׂרֵפָה. וּמִשּׁוּם דְּעָפָר נַמִּי אִקְּרֵי אֵפֶר תָּנָא אֵפֶר מִקְלֶה, דְּהָכָא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֵפֶר מַמָּשׁ כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲקֵידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק וִירַחֵם:
עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה. מִשּׁוּם דִּכְתִיב (ישעיה סג) בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר:
וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וְכוּ'. וְהֵן עַצְמָן אֵינָם נוֹטְלִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ יוֹתֵר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה מִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמוֹ לַמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאֲחֵרִים:
דִּבְרֵי כִבּוּשִׁים. דְּבָרִים שֶׁכּוֹבְשִׁין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב:
וּבַקַּבָּלָה. בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים: