ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
הֵחֵלּוּ. אוֹתָם שֶׁזָּכוּ בְכַף שֶׁל קְטֹרֶת וּבְמַחְתָּה שֶׁל גֶּחָלִים לִהְיוֹת עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם, שֶׁשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ לָאוּלָם. וְלִפְנֵיהֶם הָיוּ מַקְדִּימִים לָלֶכֶת מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַטֶּנִי שֶׁהִנִּיחַ שָׁם, מֵאַחַר שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת דֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה כְּמוֹ דִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, הָיָה מַמְתִּין עַד לְאַחַר זְרִיקַת הַתָּמִיד שֶׁהָיָה הַזּוֹכֶה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה עוֹשֶׂה הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת וְגוֹמֵר הַשְׁלָמַת דִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, וְאָז הָיוּ שְׁנֵיהֶן מוֹצִיאִין זֶה הַטֶּנִי וְזֶה הַכּוּז וְשׁוֹפְכִים הַדֶּשֶׁן בְּמָקוֹם אֶחָד אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה:
וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. שֶׁעַתָּה נִגְמְרָה מִצְוָתוֹ:
מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה. כְּגוֹן לְאַחַר שֶׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא הָיָה הַנֵּס, בֵּין שֶׁכָּבָה עַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁחִיטַת הַתָּמִיד, בֵּין שֶׁמְּצָאוֹ שֶׁכָּבָה קֹדֶם שְׁחִיטַת הַתָּמִיד וְהִדְלִיקוֹ כְּדַאֲמַרַן לְעֵיל בְּפֶרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה קַמָּא, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו מְצָאוֹ עֲדַיִן דּוֹלֵק, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה הַנֵּס קַיָּם, מְכַבֵּהוּ וּמְדַשְּׁנוֹ כְּדֵי לִגְמֹר הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת יַחַד:
וּמַדְלִיקוֹ מֵעַל מִזְבַּח הָעוֹלָה. שֶׁאֵין מַדְלִיקִין נֵר מַעֲרָבִי לְעוֹלָם אֶלָּא מֵאֵשׁ שֶׁל מִזְבַּח הָעוֹלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ תָּמִיד דִּכְתִיב (שם כד) לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תּוּקַד:
מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה. שֶׁל שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁהָיוּ לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה:
וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. שֶׁהֲרֵי גָמַר מִצְוָתוֹ: