ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה וְכוּ'. בְּפֶרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת מְפֹרָשׁ שֶׁהִיא אַהֲבָה רַבָּה. וְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם וְזָרְחָה הַחַמָּה מְבָרְכִים יוֹצֵר אוֹר. וְסֵדֶר בְּרָכוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב:
קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. לְפִי שֶׁהֵן עִקַּר הַתּוֹרָה. וּבְדִין הָיָה שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן בְּכָל יוֹם אַף בַּגְּבוּלִים, אֶלָּא שֶׁבִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעֹמֶת הַמִּינִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵלּוּ לְבַדָּם נִתְּנוּ בְסִינַי וְלֹא שְׁאָר הַתּוֹרָה:
וְהֵם בֵּרְכוּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. וְאֵלּוּ הֵן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים קְרִיאַת הַפְּסוּקִים בִּלְבַד, וְלֹא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, שֶׁלֹּא הָיוּ הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶן אֶלָּא לְאַחַר הַקְרָבַת הַתָּמִיד וּקְטֹרֶת, כִּדְאָמְרִינַן בְּאִידָךְ פִּרְקָא, וְהָאִידְנָא לֹא הָיוּ מְבָרְכִים הָנָךְ בְּרָכוֹת אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא הַתָּמִיד מְקֻבָּל בְּרָצוֹן, וְלֹא הָיוּ נִפְטָרִים בְּכָךְ מִתְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה:
מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת. שֶׁמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא אוֹמֵר לַמִּשְׁמָר הַנִּכְנָס, מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַבַּיִת הַזֶּה הוּא יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, שֶׁבְּכָל יוֹם שַׁבָּת הָיָה נִכְנָס מִשְׁמָר לַעֲבוֹדָה וְיוֹצֵא הַמִּשְׁמָר שֶׁעָבַר: