ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ז
וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לְשַּׁעַר הַגָּדוֹל. הוּא שַׁעַר הַהֵיכָל. וְהָיוּ לוֹ דְלָתוֹת בִּתְחִלַּת עֳבִי הַכֹּתֶל שֶׁהָיָה עָבְיוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת, וּדְלָתוֹת אֲחֵרוֹת לְסוֹף עָבְיוֹ לְצַד פְּנִים. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָנָךְ שְׁנֵי פְתָחִים קְטַנִּים אֶחָד מִימִין שַׁעַר הַגָּדוֹל וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ רָחוֹק קְצָת מִן הַשַּׁעַר. אוֹתוֹ שֶׁבַּדָּרוֹם כְּתִיב סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ, בְּשֶׁל עָתִיד, וּמִסְּתָמָא כֵן הָיָה בְבֵית עוֹלָמִים, אֲבָל פִּשְׁפָּשׁ שֶׁבַּצָּפוֹן הָיָה פוֹתְחוֹ עַל יְדֵי חוֹר שֶׁאֶצְלוֹ שֶׁתּוֹחֵב בּוֹ יָדוֹ עַד הַשֶּׁחִי וְכוֹפֵף יָדוֹ בִפְנִים, וְעַל יְדֵי מַנְעוּל אַחֵר שֶׁבּוֹ שֶׁנִּפְתָּח לְאַלְתַּר בְּלִי טֹרַח:
וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ. נִכְנַס לַתָּא. וְהִיא לִשְׁכָּה אַחַת הַפְּתוּחָה לַהֵיכָל:
וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל. וְהוֹלֵךְ בַּחֲלַל הַהֵיכָל עַד הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁבְּסוֹף עֳבִי הַכֹּתֶל מִבִּפְנִים וּפוֹתְחוֹ וּבָא לוֹ אֶל שַׁעַר הַשֵּׁנִי וְעוֹמֵד בִּפְנִים וּפוֹתְחוֹ:
נֶגֶר. בָּרִיחַ שֶׁמַּבְרִיחַ מִקְּצֵה הַדֶּלֶת לִקְצֵה הַדֶּלֶת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, נֶגֶר הַיְנוּ הַיָּתֵד הַנָּעוּץ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת בַּנֶּקֶב שֶׁבָּאַסְקֻפָּה:
וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת. הַמַּנְעוּלִים וְהַמַסְגְּרוֹת: