ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. לֹא אִתְפָּרֵשׁ לָמָּה הֻצְרְכוּ לְמִנְיָן שֶׁל כֵּלִים הַלָּלוּ. וּבַיְרוּשַׁלְמִי בְמַסֶּכֶת חֲגִיגָה אָמְרוּ כְּנֶגֶד תִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ אַזְכָּרוֹת שֶׁבִּנְבוּאוֹת חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי:
הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד. סָמוּךְ לִשְׁחִיטָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עוֹרוֹ נִפְשָׁט יָפֶה:
בְּכוֹס שֶׁל זָהָב. אִית דְּאָמְרֵי גוּזְמָא קָתָנֵי דְּלֹא שֶׁל זָהָב הָיָה, אֶלָּא שֶׁל נְחֹשֶׁת יָפָה כְזָהָב. וְאִית דְּאָמְרֵי בְכוֹס שֶׁל זָהָב מַמָּשׁ, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת:
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר. דְּתָמִיד טָעוּן בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָתוֹ, דּוּמְיָא דְשֵׂה הַפֶּסַח: