ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
צְאוּ וּרְאוּ. עַל מָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁהָיָה לָהֶם בַּמִּקְדָּשׁ:
זְמַן הַשְּׁחִיטָה. שֶׁהַשְּׁחִיטָה פְסוּלָה בַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם:
בַּרְקָאי. הֵאִיר וְהִבְרִיק הַשַּׁחַר:
הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. שֶׁלֹּא הָיָה אוֹמֵר כְּלוּם עַד שֶׁהֵאִירוּ פְנֵי הַמִּזְרָח, שֶׁאֵין מַסְפִּיק כְּשֶׁהִבְרִיק כִּנְקֻדָּה בִלְבַד. וַהֲלָכָה כְמַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל:
עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן. אוֹתָן הָעוֹמְדִים לְמַטָּה שׁוֹאֲלִים לוֹ הִגִּיעַ הָאוֹר בְּחֶבְרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר הֵין. וּכְדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּת הָאָבוֹת הַקְּבוּרִים בְּחֶבְרוֹן אוֹמְרִים כֵּן: