ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
אֵלּוּ קָדָשִׁים. וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, כֵּיוָן דְּתָנֵי וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן, עַד סוֹף הָעוֹלָם לָמָּה לִי. מִשּׁוּם דְּשַׁמְעֵיהּ תַּנָּא דִּידָן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר לְקַמָּן וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים, מִשּׁוּם הָכִי תָּנָא וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, כְּלוֹמַר, לֹא מִיבַּעְיָא בִּוְלָדָן דְּלֹא מוֹדֵינָא לָךְ, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם לֹא מוֹדֵינָא לָךְ:
וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים. אֶלָּא כּוֹנְסוֹ לְכִפָּה וּמֵת. מִדְּרַבָּנָן. מִשּׁוּם גְּזֵרָה, דְּאִי אָמַרְתְּ וְלַד שְׁלָמִים יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, אָתֵי לְשַׁהוֹיֵי לָאֵם עַד שֶׁתֵּלֵד וִיגַדֵּל עֲדָרִים מִן הַוְּלָדוֹת וְאָתוּ בְּהוּ לִידֵי גִּזָּה וַעֲבוֹדָה:
לֹא נֶחְלְקוּ עַל וְלַד וְלַד שְׁלָמִים. מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּוְלַד וְלַד שְׁלָמִים דְּלֹא יִקְרַב, שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו דִּלְגַדֵּל עֲדָרִים בָּעֵי. וּפְסַק הַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא (שולד) וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁלָמִים:
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'. דְּלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְעֵדוּת זֶה אֱמֶת וַהֲלָכָה:
וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג. בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת קָאָמַר, שֶׁאִם הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה לְחַג הַסֻּכּוֹת, נִמְצָא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב) וּבָאתָ שָׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, דְּמַשְׁמַע בְּרֶגֶל רִאשׁוֹן שֶׁתָּבֹא שָׁמָּה, תָּבִיא כָּל נְדָרִים שֶׁעָלֶיךָ. מִיהוּ בְּלָאו דְּלֹא תְּאַחֵר אֵינוֹ עוֹבֵר עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים: