ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
עַל שֶׁל שַׁיִשׁ מְנִיחִין אֶת הָאֵבָרִים. אַחַר הַנִּתּוּחַ מְסַדְּרִין אוֹתָן עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיַּעֲלוּם הַכֹּהֲנִים. וְלֹא עֲשָׂאוּם שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב דְּהָא אֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת, לְפִי שֶׁהַזָּהָב וְהַכֶּסֶף מַרְתִּיחִים וּמַסְרִיחִים וְהַשַּׁיִשׁ מְצַנֵּן וְשׁוֹמֵר הַבָּשָׂר שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ, וְלֹא הָיוּ סוֹמְכִין עַל הַנֵּס שֶׁלֹּא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם:
וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. שֶׁמוֹצִיאִין בְּכָל בֹּקֶר תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְּלֵי שָׁרֵת, כְּדִתְנָן בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד:
נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ. אַחַר שֶׁנֶּאֱפָה, עַד שֶׁיְּסַדְּרוּהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן:
וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ. וְהָיָה מֻנָּח שָׁם עַד זְמַן חִלּוּקוֹ:
שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. דְּכֵיוָן שֶׁסִּלְּקוּהוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל זָהָב אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ לַהֲנִיחוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף: