ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. פּוֹסְקִים שַׁעַר לְיֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, שַׁעַר שֶׁיַּעֲמֹד זֶה הַשַּׁעַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְלוֹקְחִים בְּכָל יוֹם מִמּוֹכְרֵי יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת מַה שֶּׁהֵן צְרִיכִין בְּאוֹתוֹ הַסְּכוּם שֶׁפָּסְקוּ, וְאִם נִתְיַקֵּר הַמִּקָּח אֵין מוֹסִיפִים דָּמִים, וְאִם הוּזַל לוֹקְחִים לְפִי הַזּוֹל:
הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת. בִּימוֹת קְצִיר חִטִּים וּבְצִירַת עֲנָבִים וּמְסִיקַת זֵיתִים הָיוּ הַגִּזְבָּרִים מַקְדִּימִים מָעוֹת לַחֶנְוָנִי, וְהָיָה הַחֶנְוָנִי מְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת כָּל הַשָּׁנָה. וְאִם הָיוּ אָז נִמְכָּרִים אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וְהוּקְרוּ וְעָמְדוּ שָׁלֹשׁ סְאִין בְּסֶלַע, צָרִיךְ לִתֵּן אַרְבַּע סְאִין, דְּהֶקְדֵּשׁ קוֹנֶה בְּכֶסֶף, דִּכְתִיב וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ. וְאִם קִבֵּל לְסַפֵּק שָׁלֹשׁ סְאִין בְּסֶלַע וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ אַרְבַּע בְּסֶלַע, נוֹתֵן אַרְבַּע בְּסֶלַע, דְּלֹא גָּרַע מֵהֶדְיוֹט דְּלֹא קָנֵי אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה:
הִתְלִיעַ לוֹ. וַאֲפִלּוּ מָשַׁךְ הַגִּזְבָּר וְנָתַן מָעוֹת, אַחֲרָיוּתָם עַל הַחֶנְוָנִי:
אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו. כְּלוֹמַר אֵינָם נֶחֱשָׁבִים מְעוֹתָיו שֶׁל חֶנְוָנִי וְלֹא זָכָה בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלָם מִן הַגִּזְבָּר:
עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה. שֶׁיַּעֲלֶה לְרָצוֹן עַל הַמִּזְבֵּחַ. הִלְכָּךְ אִם הֶחֱמִיץ הַיַּיִן אוֹ הִתְלִיעָה הַסֹּלֶת, אַחֲרָיוּתָם עַל הַחֶנְוָנִי: