ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק כד · משנה ב
פְּקִיעֵי עָמִיר. קַשִּׁין שֶׁל שִׁבֳּלִים שֶׁאֲגָדָן, מַתִּירִין אוֹתָן, דְּכָל זְמַן שֶׁהֵן קְשׁוּרִין לָאו אֹכְלָא נִינְהוּ, וּמַתִּירִין אוֹתָן לִישַׁוִּינְהוּ אֹכְלָא, אֲבָל פִּסְפּוּס, לְפַזְּרָן כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִין לְפַזֵּר עֲשָׂבִים לִפְנֵי בְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁתָּרִיחַ רֵיחָן וְיִהְיוּ יָפִין לָהּ לְאָכְלָן, אָסוּר בִּפְקִיעֵי עָמִיר, דְּמֵאַחַר דְּאִתְעֲבִידוּ אֹכְלָא בְּהֶתֵּר הַפְּקִיעִין, וְהַפִּסְפּוּס אֵינוֹ אֶלָּא לְתַעֲנוּג בְּעָלְמָא, וּמִטְרַח בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּבָר אֹכֶל לֹא טָרְחִינַן:
וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכֵּפִים. עֲנָפִים לַחִים שֶׁל אֶרֶז, מְפַזְּרִים וְשׁוֹטְחִים אוֹתָן לִפְנֵי הַבְּהֵמָה שֶׁתָּרִיחַ רֵיחָן, דִּבְלָאו פִּסְפּוּס לֹא הָווּ אֹכְלָא:
אֲבָל לֹא אֶת הַזֵּרִין. הֵן הֵן פְּקִיעֵי עָמִיר, אֶלָּא שֶׁהַפְּקִיעִין יֵשׁ לָהֶן שְׁנֵי קְשָׁרִים, אֶחָד בְּרֹאשָׁן וְאֶחָד בְּסוֹפָן, וְהַזֵּרִין יֵשׁ לָהֶן שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים, קֶשֶׁר אֶחָד יָתֵר בְּאֶמְצָעָן. וְקָאָמְרָה מַתְנִיתִין שֶׁאֵין מְפַסְפְּסִים אֶת הַזֵּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן דְּחוּקִים זֶה בָּזֶה וּמִתְחַמְּמִים וְהַבְּהֵמָה קָצָה בָּהֶן, אֶלָּא מַתִּיר שְׁלֹשָׁה אֲגָדֵיהֶן בִּלְבַד, דְּהַתָּרַת אֲגָדֵיהֶן מְשַׁוִּי לַהּ אֹכְלָא כִּפְקִיעִין:
אֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשַּׁחַת. אֵין מְחַתְּכִין עֵשֶׂב שֶׁל תְּבוּאָה, וְהִיא אַסְפַּסְתָּא, מִשּׁוּם דְּטִרְחָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא:
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לִבְהֵמָה דַקָּה. שֶׁשִּׁנֶּיהָ דַּקּוֹת, וְקָשִׁין לָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: