ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק כב · משנה ד
לְתוֹךְ הַבּוֹר. שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם:
שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר. שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ מֵחֲמַת הַחֹם. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת שֶׁבְּקַרְקָעִית הַבּוֹר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁוֶה לְהוֹשִׁיב שָׁם הַקְּדֵרָה:
וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים. הָרְאוּיִים לִשְׁתִיָּה:
בָּרָעִים. בְּתוֹךְ מִקְוֵה מַיִם רָעִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה. וּמִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא, וּמִשּׁוּם סֵיפָא נָקַט לַהּ, דִּתְנַן וְאֶת הַצּוֹנְנִים [בַּחַמָּה] בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחֲמוּ, מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזֹר דִּלְמָא אָתֵי לְאַטְמוֹנֵי בָּרֶמֶץ, קָא מַשְׁמַע לָן:
מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו. שֶׁנָּפְלוּ בַּמַּיִם בְּשַׁבָּת:
מְהַלֵּךְ עִמָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ שֶׁכִּבְּסָן:
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. הַסְּמוּכָה לִמְבוֹא הָעִיר, שֶׁהוּא מָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר:
שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה. לְיַבְּשָׁן:
אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם. שֶׁיַּחְשְׁדוּהוּ שֶׁכִּבְּסָן. וּמִשְׁנָה זוֹ דְּחוּיָה הִיא, שֶׁהֲלָכָה בְּיָדֵינוּ כָּל דָּבָר שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר, הִלְכָּךְ אָסוּר לְשָׁטְחָן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הָעָם: