ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק כא · משנה ג
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. בַּגְּמָרָא קָאָמַר שֶׁאֵין אָנוּ סוֹמְכִים עַל מִשְׁנָתֵנוּ כְּמוֹת שֶׁהִיא שְׁנוּיָה, אֶלָּא מֻחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה, שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין, וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָא שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תּוֹרַת כְּלִי אֲבָל לֹא יְטַלְטֵל הָעֲצָמוֹת וְהַקְּלִפִּין בַּיָּדַיִם, דְּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּמִיהוּ לֹא שָׁרוּ בֵּית הִלֵּל אֶלָּא בַּעֲצָמוֹת וּקְלִפִּין דְּחָזוּ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אַף עַל גַּב דְּלֹא חָזוּ לְמַאֲכַל אָדָם, אֲבָל אִי לֹא חָזוּ אַף לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מוֹדוּ בֵּית הִלֵּל דַּאֲסוּרִים לְטַלְטֵל, דְּבִכְהַאי גַּוְנָא אֲפִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה:
מַעֲבִירִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְטַעְמָא כְּדִמְפָרֵשׁ בְּסָמוּךְ, שֶׁהֵן רְאוּיִין לְמַאֲכַל בְּהֵמָה:
וְשֵׂעָר שֶׁל פּוֹלִין. שַׁרְבִיטִים שֶׁהַקִּטְנִית גָּדֵל בָּהֶן:
עוֹר בֵּית אֲחִיזָה. בֵּית אֲחִיזָה שֶׁל עוֹר שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בּוֹ:
אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. שֶׁכְּשֶׁאוֹחֲזוֹ נִסְחָט בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וַהֲוֵי פְּסִיק רֵישֵׁיהּ וְלֹא יָמוּת, דְּמוֹדֶה בֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה בֵּין אֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, נִטָּל בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא נָגוּב:
וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. דְּאֵינוֹ לֹא כְּלִי עֵץ וְלֹא בֶּגֶד וְלֹא שַׂק וְלֹא מַתֶּכֶת: