ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה ב
קֻרְנָס. פַּטִּישׁ:
הַדְּבֵלָה. לְאַחַר שֶׁעֲשָׂאָהּ עִגּוּל הִיא עָבָה וְקָשָׁה וּצְרִיכָה קֻרְדֹּם לְחָתְכָהּ:
מְגֵרָה. כְּעֵין סַכִּין אָרֹךְ וְיֵשׁ בּוֹ פְּגִימוֹת הַרְבֵּה:
לִגְרֹר בּוֹ אֶת הַגְּבִינָה. לְחָתְכָהּ וּלְחַלְּקָהּ לַחֲלָקִים, שֶׁעַל יְדֵי פְּגִימוֹתָיו מְמַהֵר וְחוֹתֵךְ הַדָּבָר הֶעָב:
מַגְרֵפָה. לִגְרֹף בָּהּ הַגְּרוֹגָרוֹת מִן הֶחָבִית:
רַחַת. לוּחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בֵּית יָד וּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת וְזוֹרִין בָּהּ אֶת הַחִטָּה:
וּמַזְלֵג. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שִׁנַּיִם וּמְהַפְּכִים בּוֹ אֶת הַקַּשׁ בַּגֹּרֶן:
כּוּשׁ. פֶּלֶךְ שֶׁטּוֹוֹת בּוֹ הַנָּשִׁים:
כַּרְכָּר. עֵץ שֶׁל אוֹרְגִים וְדוֹמֶה לְמַחַט שֶׁל סַקָּאִין:
לִתְחֹב בּוֹ. לֶאֱכֹל בּוֹ תּוּתִים וְכָל מִינֵי פְּרִי רַךְ:
מַחַט שֶׁל יָד. מַחַט קְטַנָּה שֶׁתּוֹפְרִים בָּהּ בְּגָדִים:
לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ. שֶׁנִּכְנַס בִּבְשָׂרוֹ, שֶׁמֻּתָּר לִטְּלוֹ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָפִיס מוּרְסָא לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵחָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה:
וְשֶׁל סַקָּאִים. מַחַט גָּדוֹל שֶׁתּוֹפְרִין בָּהּ שַׂקִּין:
לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת. מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ מַפְתֵּחַ: