ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה א
הַבּוֹנֶה. שֶׁאָמְרוּ בַּאֲבוֹת מְלָאכוֹת:
כַּמָּה יִבְנֶה וְיִהְיֶה חַיָּב. כָּל שֶׁהוּא:
מְסַתֵּת. מְרַבֵּעַ אֶת הָאֶבֶן אוֹ מַחְלִיקָהּ וּמְתַקְּנָהּ, הַכֹּל לְפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם. וְהִיא תּוֹלָדָה דְּמַכֶּה בַּפַּטִּישׁ:
וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ. הִיא גְּמַר מְלָאכָה שֶׁל חוֹצְבֵי אֶבֶן, לְאַחַר שֶׁחָצַב הָאֶבֶן מִן הָהָר סָבִיב וְהִבְדִּילָהּ מַכֶּה עָלֶיהָ בַּפַּטִּישׁ מַכָּה גְּדוֹלָה וְהִיא מִתְפָּרֶקֶת וְנוֹפֶלֶת. וְכָל הַגּוֹמֵר מְלָאכָה בְּשַׁבָּת תּוֹלָדָה דְּמַכֶּה בַּפַּטִּישׁ הִיא:
מַעֲצָד. קוֹפִיץ קָטָן:
וְהַקּוֹדֵחַ. הַנּוֹקֵב:
כָּל שֶׁהוּא. אַכֻּלְּהוּ קָאֵי, אַמְסַתֵּת וְאַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ וּבַמַּעֲצָד, וְהַקּוֹדֵחַ:
וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהוֹסִיף עָלֶיהָ:
קֻרְנָס. מרטי"ל:
סַדָּן. אנקודינ"א בְּלַעַ"ז:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכֶּה עַל הַמְּלָאכָה אֶלָּא עַל הַסַּדָּן, מְתַקֵּן הוּא, שֶׁכֵּן מְרַדְּדֵי טַסֵּי מִשְׁכָּן הָיוּ עוֹשִׂין, מַכִּין עַל הַטַּס שָׁלֹשׁ הַכָּאוֹת וְעַל הַסַּדָּן הַכָּאָה אַחַת, לְהַחְלִיק הַקֻּרְנָס שֶׁלֹּא יְבַקֵּעַ הַטַּס שֶׁהוּא דַּק. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: