ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה א
הַמַּצְנִיעַ. קֹדֶם הַשַּׁבָּת:
לְזֶרַע וּלְדֻגְמָא. לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ סַמְמָנִים וְיִקְנוּ מִמֶּנּוּ:
וְלִרְפוּאָה. וְשָׁכַח בְּשַׁבָּת לְמַה הִצְנִיעַ, וְהוֹצִיאוֹ סְתָם, חַיָּב עָלָיו בְּכָל שֶׁהוּא, שֶׁעַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה הוֹצִיאוֹ, וְהָא אַחְשְׁבֵיהּ:
אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ. כָּל אֶחָד שִׁעוּר הַמְּפֹרָשׁ בּוֹ:
חָזַר וְהִכְנִיסוֹ. זֶה שֶׁהִצְנִיעַ פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר וְהוֹצִיאוֹ, אִם נִמְלַךְ בּוֹ שֶׁלֹּא לְזָרְעוֹ וְחָזַר וְהִכְנִיסוֹ:
אֵינוֹ חַיָּב. בְּהַכְנָסָה זוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ שִׁעוּר שָׁלֵם, דְּכֵיוָן דְּנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לְזָרְעוֹ בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ וַהֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם: