ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ה
בֵּיצָה קַלָּה. בֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת שֶׁהִיא קַלָּה לְבַשֵּׁל יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר בֵּיצִים, וְלֹא כְּדֵי לְבַשֵּׁל כֻּלָּהּ אֶלָּא כִּגְרוֹגֶרֶת מִמֶּנָּה, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִלְפָּס:
וּמִצְטָרְפִין. כָּל מִינֵי תְּבָלִין זֶה עִם זֶה:
אִסְטִיס. ני"ל בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי, וְצִבְעוֹ דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת:
וּפוּאָה. שָׁרְשֵׁי עֵשֶׂב שֶׁצּוֹבְעִין בָּהֶם אָדֹם, וּבָעֲרָבִי אלפו"ה:
בַּסְּבָכָה. בְּרֹאשׁ הַסְּבָכָה שֶׁעֲשׂוּיָה כִּקְלִיעָה נוֹתְנִים מְעַט בֶּגֶד:
נֶתֶר. מִין אֲדָמָה הוּא, וּמַזְהִיר, וְקוֹרְאִים לוֹ אלו"ם בְּלַעַ"ז:
בֹּרִית. מִין צֶמַח שֶׁמְּנַקֶּה וּמְטַהֵר:
קִמּוֹנְיָא. עֵשֶׂב שֶׁמְּנַקִּים בַּעֲפָרוֹ אֶת הַיָּדַיִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָא, וּבִלְשׁוֹן תַּלְמוּד קָרוּי שְׁלוֹף דּוּץ, וּבָעֲרָבִי קוֹרִין לוֹ אלקל"י:
וְאַשְׁלָג. לֹא אִתְפָּרֵשׁ לִי מַה הוּא:
עַל הַכָּתֶם. הַנִּמְצָא בַּבֶּגֶד, וְאֵין יָדוּעַ אִם דַּם נִדָּה הוּא אִם לָאו, מַעֲבִירִין עָלָיו שִׁבְעָה דְּבָרִים לִבְדֹּק אוֹתוֹ בָּהֶם. וּמִכְּלָלָם אַרְבָּעָה סַמָּנִין הַלָּלוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: