ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ח
הַקִּטֵּעַ. שֶׁנִּקְטְעָה רַגְלוֹ:
יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ. עוֹשִׂים לוֹ כְּמִין דְּפוּס רֶגֶל וְחוֹקֵק בּוֹ מְעַט לָשׂוּם רֹאשׁ שׁוֹקוֹ בְּתוֹכוֹ, וְאֵינוֹ נִסְמָךְ עָלָיו. וּמֻתָּר לָצֵאת בּוֹ, דְּמִנְעָל דִּידֵיהּ הֲוֵי. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר, דְּלָאו תַּכְשִׁיט הוּא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתִיתִין. שֶׁנֶּחְקַק בּוֹ כְּדֵי קִבּוּל שֶׁל כְּתִיתִין דַּקִּין וּמוֹכִין לְהָנִיחַ רֹאשׁ שׁוֹקוֹ עֲלֵיהֶן, מְקַבֵּל טֻמְאַת מַגָּע. אֲבָל אִם אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּית קִבּוּל שׁוֹקוֹ בִּלְבַד בְּלֹא כְּתִיתִין, לָאו בֵּית קִבּוּל הוּא לְטֻמְאָה וַהֲוָה לֵיהּ כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ, דְּדוּמְיָא דְּשַׂק בָּעִינַן, דְּקִבּוּל שֶׁלּוֹ עָשׂוּי לְטַלְטֵל עַל יָדוֹ מַה שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ, אֲבָל שׁוֹקוֹ אֵינוֹ מִטַּלְטֵל עַל גַּבֵּי הַכְּלִי:
סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ. יֵשׁ קִטֵּעַ שְׁתֵּי רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ עַל שׁוֹקָיו וְעַל אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְעוֹשֶׂה סָמוֹכוֹת שֶׁל עוֹר בְּשׁוֹקָיו:
טְמֵאִים מִדְרָס. אִם זָב הוּא, דְּהָא לִסְמִיכוּת גּוּפוֹ עֲבִידֵי וּמִדְרָס הֵן וְנַעֲשׂוּ אַב הַטֻּמְאָה:
וְיוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת. דְּתַכְשִׁיט דִּידֵיהּ הֵן:
וְנִכְנָסִין בָּהֶן לָעֲזָרָה. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמִנְעָלוֹ, הָנֵי לָאו מִנְעָל נִינְהוּ, דְּלָאו בְּרֹאשׁ רַגְלָיו הֵן:
כִּסֵּא. יֵשׁ קִטֵּעַ שֶׁיָּבְשׁוּ וְנִכְוְצוּ גִּידֵי שׁוֹקָיו וְאַף עַל אַרְכֻּבּוֹתָיו אֵינוֹ יָכֹל לֵילֵךְ, וְעוֹשֶׂה כְּמִין כִּסֵּא נָמוּךְ וְיוֹשֵׁב עָלָיו, וּכְשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ נִסְמָךְ עַל יָדָיו בְּסַפְסָלִים קְטַנִּים וְעוֹקֵר גּוּפוֹ מִן הָאָרֶץ וְנִדְחָף לְפָנָיו וְחוֹזֵר וְנָח עַל אֲחוֹרָיו, וְהַכִּסֵּא קָשׁוּר לַאֲחוֹרָיו:
סָמוֹכוֹת. שֶׁל אוֹתוֹ קִטֵּעַ, עוֹשֶׂה לוֹ סָמוֹכוֹת שֶׁל עוֹר אוֹ שֶׁל עֵץ לְרָאשֵׁי שׁוֹקָיו אוֹ רַגְלָיו הַתְּלוּיִין, וּכְשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל יָדָיו וְהוּא עוֹקֵר עַצְמוֹ נִשְׁעָן גַּם עַל רַגְלָיו קְצָת:
וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת. דְּאַיְדֵי דְּתָלוּ וְלֹא מֵאֲרְגֵי, זִמְנִין דְּמִשְׁתַּלְפֵי וְאָתֵי לְאָתוֹיִינְהוּ. וְאִית דְּאָמְרֵי מִפְּנֵי שֶׁאֵין צְרִיכִין לוֹ כָּל כָּךְ וַהֲווּ מַשְּׂאוֹי:
וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן לָעֲזָרָה. דְּמִנְעָל נִינְהוּ:
אַנְקַטְמִין. כְּמִין פַּרְצוּף אָדָם מְשֻׁנֶּה שֶׁמְּשִׂימִין עַל הַפָּנִים לְהַבְעִית בּוֹ הַתִּינוֹקוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, חֲמוֹר שֶׁהַלֵּיצָנִים עוֹשִׂין וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ עַל כִּתְפֵיהֶן:
טְהוֹרִים. מִלְּקַבֵּל טֻמְאָה, דְּלֹא כְּלִי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא תַּכְשִׁיט הוּא: