ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
חוּטֵי שֵׂעָר. שֵׂעָר תָּלוּשׁ שֶׁעָשְׂתָה אוֹתוֹ כְּמִין חוּטִין וְקוֹלַעַת בָּהֶן שַׂעֲרָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ קָשְׁרָה אוֹתָן עַל פַּדַּחְתָּהּ קֶשֶׁר מְהֻדָּק, יוֹצְאָה בָּהֶן, דְּלֹא דָּמִי לְחוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִּשְׁתָּן דִּלְעֵיל, לְפִי שֶׁהַמַּיִם נִכְנָסִים בָּהֶם, וְאִי מִיתְרַמְיָא לַהּ טְבִילָה אֵינָהּ צְרִיכָה שֶׁתַּתִּירֵם וְלֹא אָתְיָא לְאָתוֹיִינְהוּ:
בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה. צְרִיכִי, דְּאִי תָּנָא מִשֶּׁלָּהּ, מִשּׁוּם דְּלֹא מָאִיס לַהּ, אֲבָל חֲבֶרְתָּהּ דְּמָאִיס לַהּ אֵימָא נֵחוּשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא לְהוּ וְאָתְיָא לְאָתוֹיִינְהוּ, וְאִי תָּנָא שֶׁל חֲבֶרְתָהּ, מִשּׁוּם דְּבַת מִינַּהּ הִיא לֹא מִינְכַּר וְלֹא מְחַיְּכֵי עֲלַהּ, וּמִשּׁוּם הָכִי לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא וְאָתְיָא לְאָתוֹיֵיהּ, אֲבָל דִּבְהֵמָה דְּלָאו בַּת מִינַּהּ הִיא וּמִינְכַּר אֵימָא נֵחוּשׁ דִּלְמָא שָׁלְפָא לַהּ וְאָתְיָא לְאָתוֹיֵיהּ, צְרִיכָא:
בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. לַשְּׂבָכָה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, דְּתוּ לֹא שָׁלְפָא לְהוּ לְאַחֲוְוּיֵי:
לֶחָצֵר. אַכָּבוּל וְאַפֵּאָה נָכְרִית קָאֵי, דַּאֲסַרוּהָ לְעֵיל לְמֵיפַק בֵּיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַשְׁתָּא אַשְׁמְעִינַן דְּלֶחָצֵר מֻתָּר:
פֵּאָה נָכְרִית. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ רֹב שֵׂעָר, לוֹקַחַת שְׂעַר נָשִׁים אֲחֵרוֹת וּמְשִׂימָה בְּרֹאשָׁהּ, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא שְׂעָרָהּ:
בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנֶיהָ. שֶׁנּוֹתֶנֶת לִבְלֹעַ לֵחָה שֶׁל צוֹאַת הָאֹזֶן:
שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ. שֶׁלֹּא יַזִּיק הַסַּנְדָּל לְכַף רַגְלָהּ:
לְנִדָּתָהּ. בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ הַדָּם וְלֹא יְטַנֵּף בְּגָדֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר, דְּאִי נָפַל לֹא אָתְיָא לַאֲתוֹיֵי מִפְּנֵי מְאִיסוּתוֹ. אֲבָל מוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וְשֶׁבְּסַנְדָּלָהּ לֹא תֵּצֵא בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר וּמְהֻדָּק:
בְּפִלְפֵּל. שֶׁנּוֹתֶנֶת בְּפִיהָ מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה:
וּבְגַרְגִּיר מֶלַח. שֶׁנּוֹתֶנֶת לִרְפוּאַת חֹלִי הַשִּׁנַּיִם:
שֵׁן תּוֹתֶבֶת. נוֹשֶׁבֶת בַּלְּחָיַיִם בִּמְקוֹם הַשֵּׁן שֶׁנָּפַל לָהּ:
וְשֵׁן שֶׁל זָהָב. שֵׁן שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאִיתוֹ מֵחֲמַת עִפּוּשׁ, מְכַסָּה אוֹתוֹ בְּזָהָב:
רַבִּי מַתִּיר. לָצֵאת בָּהּ, דְּלֹא שָׁלְפָה וּמְחַוְיָא, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת מוּמָהּ:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. כֵּיוָן שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה מִשְּׁאָר שִׁנֶּיהָ, דִּלְמָא מְחַיְּכִי עֲלַהּ וְשָׁלְפָא לַהּ וְאָתְיָא לְאָתוֹיֵיהּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: