ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
בְּמַחַט נְקוּבָה. שֶׁתּוֹפְרִים בָּהּ, דְּלָאו תַּכְשִׁיט הוּא, וְחַיֶּבֶת חַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָהּ בְּמַלְבּוּשֶׁיהָ וְלֹא בְּיָדָהּ, שֶׁאֻמָּן שֶׁהוֹצִיא דֶּרֶךְ אֻמָּנוּתוֹ חַיָּב חַטָּאת:
בְּכוֹלְיָאר. כְּלִי שֶׁהָאִשָּׁה מְעַגֶּלֶת בְּרֹאשָׁהּ כְּמִין טַבַּעַת שֶׁמְּסַבֵּב הָרֹאשׁ, וְהוּא מַשְּׂאוֹי, לְפִי שֶׁאֵין רֹב הַנָּשִׁים יוֹצְאוֹת בּוֹ:
בְּכוֹבֶלֶת. קֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב שֶׁקָּשׁוּר בְּתוֹכוֹ בֹּשֶׂם לְהַעֲבִיר רֵיחַ רַע שֶׁבָּאִשָּׁה:
שֶׁל פַּלְיָטוֹן. מֹר, שֶׁקּוֹרִין מוסק"ו:
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. דְּסָבְרֵי תַּכְשִׁיטִין נִינְהוּ, וּלְכַתְּחִלָּה לֹא רַשָּׁאָה דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְיָא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: