ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
בַּמֶּה אִשָּׁה. שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. אַכֻּלְּהוּ קָאֵי, אַחוּטֵי צֶמֶר וּפִשְׁתָּן וּרְצוּעָה שֶׁמְּקַלַּעַת בָּהֵן שֵׂעָר שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, וּמַה טַּעַם לֹא תֵצֵא בָּהֶם בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּחֹל לֹא תִטְבֹּל בָּהֶם עַד שֶׁתְּרַפֵּם, לְפִיכָךְ בְּשַׁבָּת לֹא תֵצֵא בָּהֶם, דִּלְמָא מִיתְרַמְיָא לַהּ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה וְשָׁרְיָא לְהוּ, וְאָתְיָא לְאָתוֹיִינְהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
עַד שֶׁתְּרַפֵּם. שֶׁתַּתִּירֵם קְצָת שֶׁיִּהְיוּ רְפוּיִין וְיִכָּנְסוּ הַמַּיִם בֵּינֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹצְצִים בַּטְּבִילָה:
בְּטֹטֶפֶת. צִיץ שֶׁקּוֹשְׁרִין עַל הַמֵּצַח מֵאֹזֶן לְאֹזֶן:
סַנְבּוּטִין. תְּלוּיִין בַּטֹּטֶפֶת וּבָאִין עַל הַצְּדָעַיִם עַד הַלְּחָיַיִם. עֲנִיּוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָן שֶׁל מִינֵי צִבְעוֹנִין, עֲשִׁירוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָן שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב. וּמִתּוֹךְ שֶׁחֲשׁוּבִין הֵן חָיְשִׁינַן דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְיָא לַחֲבֶרְתָּהּ:
בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. בַּשְּׂבָכָה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, אֲבָל תְּפוּרִים לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לַאֲתוֹיֵי, שֶׁאֵינָהּ נוֹטֶלֶת הַשְּׂבָכָה מֵרֹאשָׁהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהֲרֵי הִיא מְגַלָּה שְׂעָרָהּ:
בְּכָבוּל. חֲתִיכָה שֶׁל בֶּגֶד כְּמוֹ מִצְנֶפֶת קְטַנָּה שֶׁקּוֹשְׁרִין אוֹתָהּ עַל הַמֶּצַח, וְנוֹתְנִין הַצִּיץ עָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַצִּיץ בַּמֵּצַח, וּפְעָמִים שֶׁהָאִשָּׁה מִתְקַשֶּׁטֶת בּוֹ בְּלֹא צִיץ:
לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל לֶחָצֵר שָׁרֵי. וְכָל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה אֲסוּרִים אַף בֶּחָצֵר, דְּגָזוּר בְּהוּ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּשַׁבָּת כְּלָל, לֹא בֶּחָצֵר וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבְכָבוּל הִתִּירוּ, שֶׁלֹּא לֶאֱסֹר אֶת כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ וְתִתְגַנֶּה עַל בַּעֲלָהּ. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ דְּלִרְשׁוּת הָרַבִּים קָאֵי אַכֻּלְּהוּ תַּכְשִׁיטִין הָאֲמוּרִין בְּמַתְנִיתִין, דְּכֻלְּהוּ לֹא אֲסִירִי אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲבִירֵם הָאִשָּׁה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
עִיר שֶׁל זָהָב. עֲטֶרֶת זָהָב עֲשׂוּיָה כְּמִין עִיר צוּרַת יְרוּשָׁלַיִם:
וְלֹא בְקַטְלָא. תַּכְשִׁיט שֶׁנָּתוּן בַּצַּוָּאר בְּדֹחַק וְהָאִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בּוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת בָּשָׂר, וּבְעַרְבִי מכנק"א:
וְלֹא בִנְזָמִים. נִזְמֵי הָאַף, אֲבָל נִזְמֵי הָאֹזֶן יוֹצְאִין בָּהֶם:
חוֹתָם. צוּרָה לַחְתֹּם בָּהּ אִגְּרוֹת אוֹ כָּל דְּבַר סֵתֶר, וְאַף עַל גַּב דְּתַכְשִׁיט הוּא לָהּ אָסוּר, דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְיָא, אֲבָל יֵשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, דְּלָאו תַּכְשִׁיט הוּא לָהּ, אָמְרִינַן לְקַמָּן דְּחַיֶּבֶת חַטָּאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיאָתוֹ בְּאֶצְבָּעָהּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, לְפִי שֶׁפְּעָמִים שֶׁהַבַּעַל מֵסִיר אוֹתוֹ מֵאֶצְבָּעוֹ וְנוֹתֵן אוֹתוֹ לְאִשְׁתּוֹ לְהַצְנִיעוֹ, וְהִיא נוֹתַנְתּוֹ בְּאֶצְבָּעָהּ וְהוֹלֶכֶת בּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁדֶּרֶךְ הוֹצָאָתוֹ בְּכָךְ. וְכֵן טַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם דְּלֹא הֲוֵי תַּכְשִׁיט לָאִישׁ, חַיָּב חַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיאוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, שֶׁפְּעָמִים שֶׁהָאִשָּׁה נוֹתַנְתּוֹ לוֹ שֶׁיּוֹלִיכֶנּוּ לָאֻמָּן, וְהוּא מוֹצִיאוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ:
וְאִם יָצָאת. הָאִשָּׁה בְּכָל הָנָךְ דְּאָסְרִינַן עַד הָכָא בְּמַתְנִיתִין, אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת, דְּכֻלְּהוּ תַּכְשִׁיטִין נִינְהוּ, וְרַבָּנָן הוּא דְּגָזוּר בְּהוּ דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְיָא: