ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
בִּשְׁלָחִין. עוֹרוֹת. תַּרְגּוּם וְהִפְשִׁיט, וְיַשְׁלַח:
וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן. בֵּין שֶׁטָּמַן בָּהֶן בֵּין שֶׁלֹּא טָמַן בָּהֶן, דְּחָזוּ לְמִזְגָּא עֲלַיְהוּ, כְּלוֹמַר לְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם:
וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. דְּמֻקְצוֹת הֵן לִטְווֹת וְלֶאֱרֹג, וְאַף עַל פִּי שֶׁטָּמַן בָּהֶן לְפִי שָׁעָה, לֹא הִפְקִירָן לְגַמְרֵי כְּשֶׁלֹּא יִחֲדָן לְהַטְמָנָה, אֲבָל יִחֲדָן לְהַטְמָנָה מְטַלְטְלָם:
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. זֶה שֶׁטָּמַן בָּהֶם כֵּיצַד יִטֹּל קְדֵרָתוֹ, הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטְלָן וַהֲרֵי הִיא טְמוּנָה כֻּלָּהּ בָּהֶן:
נוֹטֵל. כִּסּוּי שֶׁל קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן עָלָיו לֹא אִכְפַּת לָן, דְּלֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לָהֶן, שֶׁאֵין עָשׂוּי אֶלָּא לְכַסּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר קֻפָּה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָהּ מַטֶּה אֶת הַקֻּפָּה עַל צִדָּהּ, שֶׁמָּא יִטֹּל אֶת הַקְּדֵרָה וְיִפְּלוּ הַגִּזִּין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן לְתוֹךְ הַגֻּמָּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַקְּדֵרָה, וְאִם יִצְטָרֵךְ לַחְזֹר וּלְהַטְמִינָהּ לֹא יוּכַל לְטַלְטֵל הַגִּזִּין לְכָאן וּלְכָאן וְלַעֲשׂוֹת גֻּמָּא וּלְהַחְזִירָהּ לְתוֹכָהּ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹטֵל. אֶת הַקְּדֵרָה, וְאִם לֹא נָפְלוּ הַגִּזִּין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן וְלֹא נִתְקַלְקְלָה הַגֻּמָּא מַחְזִיר הַקְּדֵרָה לִמְקוֹמָהּ, וְלֹא אָסְרִינַן לֵיהּ לִטֹּל אֶת הַקְּדֵרָה לְכַתְּחִלָּה גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּתְקַלְקֵל הַגֻּמָּא. וּמוֹדִים חֲכָמִים שֶׁאִם נִתְקַלְקְלָה הַגֻּמָּא שֶׁלֹּא יַחְזִיר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. שֶׁאָסוּר לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל בְּדֶרֶךְ הַטְמָנָה:
וְנוֹתֵן. בְּשַׁבָּת, תַּחַת הַכַּר שֶׁמֵּשִׂים מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָלֵא מוֹכִין אוֹ נוֹצָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטְמָנָה בְּכָךְ:
כֶּסֶת. גָּדוֹל מִכַּר: