ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְצָרִיךְ לְמֵמְרִינְהוּ בְּנִיחוּתָא כִּי הֵיכִי דִּלְקַבְּלוּ מִנֵּיהּ:
עִם חֲשֵׁכָה. כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְיֵשׁ עֲדַיִן שְׁהוּת בַּיּוֹם לְעַשֵּׂר וּלְעָרֵב, אֲבָל קֹדֶם לַחֲשֵׁכָה הַרְבֵּה לֹא, דִּלְמָא פָּשְׁעִי וְאָמְרֵי עֲדַיִן יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם:
עִשַּׂרְתֶּם. לִסְעוּדַת שַׁבָּת, שֶׁאַף אֲכִילַת עֲרַאי שֶׁל שַׁבָּת קוֹבַעַת לְמַעֲשֵׂר:
עֵרַבְתֶּם. עֵרוּבֵי תְּחוּמִין וַחֲצֵרוֹת. וְהָנֵי תַּרְתֵּי שַׁיָּךְ לְמֵמְרִינְהוּ בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה, דְּשֶׁמָּא כְּבָר עָשׂוּ, אֲבָל בְּנֵר לֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר הִדְלַקְתֶּם אֶת הַנֵּר, דְּדָבָר הַנִּרְאֶה לָעַיִן הוּא אִי אַדְלִיק אִי לֹא אַדְלִיק:
סָפֵק חֲשֵׁכָה. מִתְּחִלַּת שְׁקִיעַת הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁנִּרְאֶה כּוֹכָב אֶחָד בִּלְבַד וַדַּאי יוֹם, וְכָל זְמַן שֶׁנִּרְאִים שְׁנֵי כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים הוּא סָפֵק חֲשֵׁכָה, וְקָרוּי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְנוֹתְנִים עָלָיו חֻמְרֵי יוֹם וְחֻמְרֵי לַיְלָה, וּמִשֶּׁיֵּרָאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים הוּא וַדַּאי לַיְלָה לְכָל דָּבָר:
אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי. דְּתִקּוּן מַעֲלְיָא הוּא. וְאַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, קָסָבַר הַאי תַּנָּא דְּגָזְרוּ עַל הַשְּׁבוּת אַף בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת:
וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים. לְהַעֲלוֹתָן מִידֵי טֻמְאָתָן, דַּהֲוֵי כִּמְתַקֵּן כְּלִי, וְאִית בֵּיהּ נַמִּי שְׁבוּת:
וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת. כָּל שֶׁכֵּן, דִּסְפֵקָא דְּאוֹרַיְתָא הוּא, וְזוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֵין אוֹמְרִים לְנָכְרִי לְהַדְלִיק:
אֲבָל מְעַשְּׂרִים אֶת הַדְּמַאי. וְלֹא דָּמִי לִמְתַקֵּן, דְּרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן:
וּמְעָרְבִין. עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, דְּחֻמְרָא בְּעָלְמָא הוּא, אֲבָל לֹא עֵרוּבֵי תְּחוּמִין, דְּיֵשׁ לָהֶם סֶמֶךְ מִקְּרָאֵי:
וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, דְּאִלּוּ בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם אָסוּר. וְטַעְמָא דְּטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין אֶת הַחַמִּין בְּשַׁבָּת עַצְמוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְצָא קְדֵרָתוֹ שֶׁנִּצְטַנְּנָה וְיַרְתִּיחֶנָּה בָּאוּר וְנִמְצָא מְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֵיכָּא לְמִגְזַר בְּהָכִי, דִּסְתָם קְדֵרוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת רוֹתְחוֹת הֵן וְלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא נִצְטַנְּנָה וְיַרְתִּיחֶנָּה, הִלְכָּךְ טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טוֹמְנִין בְּשַׁבָּת: