ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה יא
מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח. הַתַּנּוּרִים שֶׁלָּהֶן פִּיהֶן לְמַעְלָה, וּמוֹרִידִין הַצְּלִי לְתוֹכוֹ, לְהָכִי תָּנֵי מְשַׁלְשְׁלִין:
עִם חֲשֵׁכָה. וְאַף עַל גַּב דִּבְעָלְמָא אֵין צוֹלִין כִּדְאָמְרָן, הָכָא שָׁרֵי, דִּבְנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן וּמַדְכְּרִי אַהֲדָדֵי וְלֹא אָתוּ לְחַתּוֹיֵי בַּגֶּחָלִים:
וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר. מְעַט, בָּעֵצִים שֶׁל מְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לְהַבְעִירָהּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, דְּכֹהֲנִים זְרִיזִין הֵן:
בֵּית הַמּוֹקֵד. לִשְׁכָּה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָּעֲזָרָה שֶׁמַּסִּיקִין בָּהּ מְדוּרָה תָּמִיד, וְהַכֹּהֲנִים מִתְחַמְּמִים שָׁם, לְפִי שֶׁהוֹלְכִים יְחֵפִים עַל הָרִצְפָּה שֶׁל שַׁיִשׁ:
וּבַגְּבוּלִין. צָרִיךְ הָאָדָם לְהַבְעִיר מְדוּרָתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֻבָּהּ, וְכַמָּה בְּרֻבָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקִסְמִין דַּקִּין תַּחְתֶּיהָ לְהַבְעִירָהּ:
אַף בְּפֶחָמִין כָּל שֶׁהוּא. כִּי הֵיכִי דְּבִמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד מְקִילִינַן, בְּבֵית הַמּוֹקֵד לַכֹּהֲנִים, כְּמוֹ כֵן בִּמְדוּרַת פֶּחָמִים מְקִיִינַן לְכָל אָדָם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַאֲחִיז בָּהֶן הָאוּר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת כָּבָה וְהוֹלֶכֶת, וְלֹא אָתוּ לְחַתּוֹיֵי בְּהוּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּלֵיכָּא מַאן דְּפָלֵיג עֲלֵיהּ: