ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
הַפֵּגָם. עֵשֶׂב שֶׁקּוֹרִין רוט"א בְּלַעַ"ז:
וְהַיַּרְבּוּזִין. אספרג"י בְּלַעַ"ז. וְהַשּׁוֹטִים הֵם אספרג"י שֶׁל שָׂדוֹת, אוֹתָן שֶׁאֵינָן שֶׁל גִּנּוֹת:
וְהַחֲלַגְלוֹגוֹת. בַּעֲרָבִי רגל"א וּבְלַעַ"ז ווירדולאג"ש:
וְכֻסְבָּר. קוליאנד"ר בְּלַעַ"ז. וְדַוְקָא שֶׁל הָרִים אֲבָל שֶׁל גִּנָּה חָשׁוּב הוּא: וְכֵן כַּרְפַּס. שֶׁל נְהָרוֹת דַּוְקָא אֲבָל לֹא שֶׁל גִּנָּה:
כַּרְפַּס. אפיי"ו בְּלַעַ"ז:
גַּרְגֵּר. אוריג"א בְּלַעַ"ז:
שֶׁבַּאֲפָר. הַגָּדֵל בָּאָחוּ. אֲבָל שֶׁל גִּנָּה חָשׁוּב הוּא:
פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. בְּכָל הַשָּׁנִים כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶן נִשְׁמָר, שֶׁאֵינָן נֶחֱשָׁבִין בְּעֵינֵי בַעֲלֵיהֶן וּמַפְקִירִין אוֹתָן, וְהֶפְקֵר פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר דִּכְתִיב (דברים יד) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ יִטֹּל מַעַשְׂרוֹתָיו, יָצָא הֶפְקֵר לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק עִמָּךְ:
וְנִלְקָחִים מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית. לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְשָׁמְרָן. דְּכָל דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ לְשָׁמְרוֹ אָסוּר לִקְנוֹת אוֹתוֹ מֵעַם הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁהוּא חָשׁוּד לִשְׁמֹר הַפֵּרוֹת וְשֶׁלֹּא לְהַפְקִירָן, וְהַלּוֹקֵחַ מִן הַמְשֻׁמָּר אֲפִלּוּ כַּחֲצִי אִסָּר אָסוּר. וְכָל הֲנָךְ דְּמַתְנִיתִין שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁאֵין מְשַׁמְּרִין אוֹתָן מֻתָּר לִקַּח מֵהֶן מֵעַם הָאָרֶץ כְּדֵי מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בִּלְבָד וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁהַפֵּרוֹת הֵן מִן הַהֶפְקֵר, יוֹתֵר מִמָּזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּד לֶאֱצֹר הַדָּמִים וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶם עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. לַהֲבִיאָם מִן הַשָּׁמוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין. לָקַחַת מִכָּל אָדָם, דְּמַחְזְקִינַן לְהוּ שֶׁאֵינָם מִן הַשָּׁמוּר:
חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב. שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַשָּׁמוּר:
לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה. שֶׁאֵין גְּדֵלִים כְּמוֹתָן בַּמִּדְבָּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: