ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ח
עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְחֻלִּין בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית עַל יְדֵי פִּדְיוֹן, וְאִם לֹא פְדָאָן בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חֻלִּין מֵאֲלֵיהֶן בַּשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית:
נְטִיעָה כִּשְׁמָהּ. בַּת שְׁנָתָהּ קְרוּיָה נְטִיעָה וְתוּ לֹא. פֵּרוּשׁ אַחֵר כִּשְׁמָהּ כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹרְאִין לָהּ נְטִיעָה וְאֵין קוֹרְאִין לָהּ אִילָן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
שֶׁנִּגְמַם. שֶׁנֶּחְתַּךְ:
חֲלִיפִין. גִּדּוּלִים, לְשׁוֹן גִּזְעוֹ מַחֲלִיף:
כִּנְטִיעָה. בֵּין לְעִנְיַן חֲרִישָׁה בֵּין לְעִנְיַן עָרְלָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: