ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
נְטִיעוֹת. יְלָדוֹת, וְלִזְקֵנוֹת קָרֵי אִילָן, וְהָכָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל גַּב דִּשְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה קָרוּי שְׂדֵה אִילָן וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, בִּנְטִיעוֹת יְלָדוֹת אֵין חוֹרְשִׁין עַד שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה:
שׁוּרוֹת. שֶׁנְּטוּעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹמָה וְאֵינָן מְפֻזָּרוֹת:
אֵין חוֹרְשִׁין אֶלָּא לְצָרְכָּן. מִשּׁוּם דִּכְשֶׁמְּפֻזָּרוֹת נִרְאֶה כְּחוֹרֵשׁ לְצֹרֶךְ הָאִילָן, אֲבָל הֵיכָא דְקַיְמֵי בְּמָקוֹם אֶחָד נִרְאֶה כִּמְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ לְצֹרֶךְ שְׁבִיעִית וְלֹא לְצֹרֶךְ הָאִילָנוֹת:
שׁוּרָה. תַּרְגּוּם חוֹמָה שׁוּרָה:
עֲטָרָה. גָּדֵר סָבִיב: