ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. כְּלוֹמַר דִּין זֶה שֶׁאָמַרְנוּ הַיְנוּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה, אֲבָל אִם הָיוּ עֲשָׂרָה אוֹ יוֹתֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין חוֹרְשִׁין:
שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. אַרֵישָׁא קָאֵי דִּתְנַן אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא לְצָרְכָּן. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין חוֹרְשִׁין כָּל הַבֵּית סְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות כ) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְלֹא לִשְׁמִטָּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא כה) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, תְּנֵהוּ עִנְיָן לֶאֱסֹר שְׁנֵי פְרָקִים שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, מִפֶּסַח לִשְׂדֵה לָבָן, וּמֵעֲצֶרֶת לִשְׂדֵה אִילָן. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, בֶּחָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר וְאֵיזֶה זֶה חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנָס לַשְּׁבִיעִית, תִּשְׁבֹּת. וּבַקָּצִיר שֶׁחֲרִישׁוֹ אָסוּר וְאֵיזֶה זֶה קָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, נַמִּי תִּשְׁבֹּת, שֶׁסְּפִיחִים שֶׁגָּדְלוּ בַּשְּׁבִיעִית אוֹ שֶׁעָבַר וְזָרַע בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר לְקָצְרָם בַּשְּׁמִינִית:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. לְעוֹלָם בְּשַׁבָּת מִשְׁתָּעֵי קְרָא כְּפַשְׁטֵיהּ, וַאֲתָא לְאַשְׁמְעִינַן מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, שֶׁאֵין לְךָ חָרִישׁ שֶׁל מִצְוָה, אַף קָצִיר דְּאָמַר רַחֲמָנָא תִּשְׁבֹּת בְּקָצִיר שֶׁל רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר שֶׁהוּא מִצְוָה דְּבָעִינַן קְצִירָה לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: