ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא מִבַּעְיָא שְׁבוּעַת עֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן דְּאִית בְּהוּ כְּפִירַת מָמוֹן, דַּהֲוֵי רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא, דְּאֵינוֹ אֶלָּא רַע לַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי לֹא קָתָנֵי, דִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי דִּלְהַבָּא כְּגוֹן אֹכַל וְלֹא אֹכַל, אִיכָּא לְמֵימַר כִּי אִשְׁתָּבַע בְּקוּשְׁטָא אִשְׁתָּבַע, שֶׁבְּדַעְתּוֹ הָיָה לְקַיְּמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּפָאוֹ יִצְרוֹ וְעָבַר עָלֶיהָ אֵינוֹ חָשׁוּד בְּכָךְ עַל הַשְּׁבוּעָה. אֲבָל בִּטּוּי דִּלְשֶׁעָבַר, אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי, דָּמֵי לִשְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁהֲרֵי הוֹצִיא שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מִפִּיו:
הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא. תָּנָא פְסוּלָא דְאוֹרַיְתָא וְקָתָנֵי פְּסוּלָא דְרַבָּנָן:
מַפְרִיחֵי יוֹנִים. אִית דִּמְפָרְשֵׁי אִם תַּקְדִּים יוֹנָתְךָ לְיוֹנָתִי אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, וְהַיְנוּ שְׂחוֹק. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי שֶׁמְּגַדֵּל יוֹנָה מְלֻמֶּדֶת לְהָבִיא יוֹנִים לְבֵית בְּעָלֶיהָ, וְיֵשׁ בָּהֶן גָּזֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. עוֹשִׂים סְחוֹרָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה לְאָכְלָה וְלֹא לִסְחוֹרָה:
חָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ. אִית דִּמְפָרְשֵׁי בַגְּמָרָא, חָזְרָה לְסִינַי, לִשְׁבוּעַת הַר סִינַי שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תִגְזֹל, וְהוּא יִפָּרַע מִן הַכּוֹפֵר מָמוֹן לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל בֵּית דִּין אֵין נִזְקָקִין לֹא לִשְׁבוּעָה וְלֹא לְפֵרָעוֹן. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחֻיָּב לָהּ, עַל זֶה שֶׁהוֹדָה בְמִקְצָת, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁהֲרֵי חָשׁוּד הוּא, יְשַׁלֵּם: