ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין. הַשְּׁבוּעָה שֶׁהַדַּיָּנִים מַשְׁבִּיעִים עַל יְדֵי הוֹדָאָה בְמִקְצָת הַטַּעֲנָה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא תְהֵא הַטַּעֲנָה פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי מָעוֹת כֶּסֶף, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ דִּינָר, שֶׁהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעוֹת וְהוּא מִשְׁקַל תִּשְׁעִים וְשֵׁשׁ שְׂעֹרוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת, נִמְצְאוּ שְׁתֵּי מָעוֹת מִשְׁקַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שְׂעֹרוֹת:
וְהַהוֹדָאָה. שֶׁמְּחַיַּבְתּוֹ לִשָּׁבַע, לֹא תְהֵא פָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. שֶׁאִם הָיָה מַה שֶּׁכָּפַר לוֹ פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי כֶסֶף, אוֹ מַה שֶּׁהוֹדָה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אֵינוֹ חַיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא. אֲבָל מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַמְחֻיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא נָקֵיט חֶפְצָא בְּיָדֵיהּ כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְפִלִּין כְּשֶׁנִּשְׁבָּע. וְהַמְחֻיָּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת לֹא נָקֵיט הַנִּשְׁבָּע חֶפְצָא בִידֵיהּ, אֶלָּא חַזָּן הַכְּנֶסֶת אוֹ הַמַּשְׁבִּיעוֹ נָקֵיט חֶפְצָא בִידֵיהּ בְּשָׁעָה שֶׁחֲבֵרוֹ נִשְׁבָּע לוֹ. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי שְׁבוּעוֹת הֵן דְּאוֹרַיְתָא, וְלֹא יוֹתֵר. הַמּוֹדֶה בְמִקְצָת הַטַּעֲנָה, וּמִי שֶׁעֵד אֶחָד מֵעִיד כְּנֶגְדּוֹ שֶׁהוּא נִשְׁבָּע לְהַכְחִישׁ הָעֵד, וּשְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים. וְכָל שְׁאָר שְׁבוּעוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּמִּשְׁנָה, הֵם בְּתַקָּנַת חֲכָמִים וְהֵם כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא לַשְּׁבוּעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא שֶׁהַמְחֻיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא וְלֹא רָצָה לִשָּׁבַע, בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וְנִפְרָעִים מִמֶּנּוּ מִשָּׁלֵם. וְהַמְחֻיָּב שְׁבוּעָה מִדִּבְרֵיהֶם בְּתַקָּנַת חֲכָמִים וְלֹא רָצָה לִשָּׁבַע, מְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפְרַע אוֹ עַד שֶׁיִּשָּׁבַע. וְאִם עָמַד בְּנִדּוּיוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא רָצָה לִשָּׁבַע וְלֹא לְשַׁלֵּם, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת וּמַתִּירִין לוֹ נִדּוּיוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְאֵין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו:
אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה פָּטוּר. שֶׁאֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה, שֶׁזֶּה טְעָנוֹ כֶסֶף וְזֶה הוֹדָה לוֹ נְחֹשֶׁת. וְדַוְקָא שֶׁלֹּא טְעָנוֹ אֶלָּא מִשְׁקַל שְׁתֵּי מָעוֹת כֶּסֶף אוֹ יוֹתֵר, אֲבָל אִם טְעָנוֹ מַטְבֵּעַ כֶּסֶף, הֲרֵי הוֹדָה לוֹ בַמַּטְבֵּעַ:
שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה. קָא סָבַר טְעָנוֹ חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְהוֹדָה לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן חַיָּב:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה. שֶׁהוּא פָטוּר מִשְּׁבוּעָה, כְּדִתְנַן [גִּטִּין דַּף מח] הַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְדַוְקָא כְּשֶׁאֵין הַבֵּן טוֹעֵן וַדַּאי מָנֶה לְאַבָּא בְיָדֶךָ, אֶלָּא שֶׁמָּא. אֲבָל טְעָנוֹ וַדַּאי, וְאָמַר הוּא לֹא הָיָה לוֹ אֶצְלוֹ אֶלָּא חֲמִשִּׁים, חַיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, דְּאֵין זֶה מֵשִׁיב אֲבֵדָה: