ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה
משנה א
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. אַיְדֵי דְתָנָא בִשְׁבוּעַת הָעֵדוּת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, תָּנָא נַמִּי הָכָא לְכֻלְּהוּ:
בִּקְרוֹבִים. שֶׁבַּעַל הַפִּקָּדוֹן קָרוֹב לָזֶה שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ:
בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין. אִם מִפִּי עַצְמוֹ נִשְׁבַּע, שֶׁהוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו אוֹ שֶׁעָנָה אָמֵן אַחַר הַשְּׁבוּעָה וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה, חַיָּב קָרְבָּן. דִּכְתִיב (ויקרא ה) וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ, כָּל דְּהוּ:
וּמִפִּי אֲחֵרִים. וְלֹא עָנָה אָמֵן. כְּגוֹן מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁתַּחֲזִיר לִי פִקְדוֹנִי, וְאָמַר אֵין לְךָ בְיָדִי כְלוּם, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בְּבֵית דִּין:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ'. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה. דְּלֹא כְתִיב בָּהּ וְנֶעְלַם. זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, שֶׁזָּכוּר עַל הַפִּקָּדוֹן וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּתְחַיֵּב עַל כְּפִירָתוֹ קָרְבָּן:
וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ קָרְבָּן, אֲבָל זָכוּר הוּא שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ:
בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. הַקָּנוּי בִּשְׁנֵי סְלָעִים. דְּהָכִי כְתִיב גַּבֵּי אֵיל אָשָׁם (ויקרא ה), בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים:
משנה ב
מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת. אַחַר כְּפִירָה. נִמְצָא שֶׁבְּכָל שְׁבוּעָה הוּא כוֹפֵר מָמוֹן:
משנה ג
שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. אֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ בִשְׁבוּעָה. וְהַשְׁתָּא קַיְמָא שְׁבוּעָה אַכֻּלְּהוּ. וְאֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְכֻסֶּמֶת. דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ חִטָּה, מִין חִטָּה קָאָמַר. וְכֵן שְׂעֹרָה, וְכֵן כֻּסֶּמֶת, דִּכְתִיב (שמות ט) וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וְהָוֵי כְאִלּוּ טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, גַּרְגִּיר אֶחָד שֶׁל חִטָּה וְשֶׁל שְׂעֹרָה וְשֶׁל כֻּסֶּמֶת קָאָמַר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
משנה ד
שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכֵיוָן דְּכִי אוֹדֵי לֹא מִחַיַּב, כִּי כָפַר נַמִּי לָאו מָמוֹנָא כָּפַר לֵיהּ:
אֲבָל מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם. הִלְכָּךְ מָמוֹנָא כָפַר. וּפְלֻגְתָּא דְרַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כִּי אָמַר לֵיהּ אָנַסְתָּ אוֹ פִתִּיתָ אֶת בִּתִּי, קְנָסָא קָתָבַע מִנֵּיהּ שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְלֹא קָא תָבַע מִנֵּיהּ בֹּשֶׁת וּפְגָם שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִים, דְּלֹא שָׁבֵיק אֱינַשׁ מִידֵי דְקִיץ וְתָבַע מִידֵי דְּלֹא קִיץ, הִלְכָּךְ קְנָסָא כָפַר לֵיהּ וּפָטוּר. וְרַבָּנָן סָבְרֵי בֹּשֶׁת וּפְגָם קָא תָבַע לֵיהּ, דְּלֹא שָׁבֵיק אֱינִישׁ מִידֵי דְכִי מוֹדֵי בֵיהּ לֹא מִפְטַר וְתָבַע מִידֵי דְכִי מוֹדֵי בֵיהּ מִפְטַר, הִלְכָּךְ כִּי כָפַר לֵיהּ, מָמוֹנָא כָפַר לֵיהּ וְחַיָּב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
משנה ה
הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי. קְנָסָא הוּא, דִּמְשַׁלֵּם שְׁלֹשִׁים סְלָעִים אֲפִלּוּ אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִינָר:
אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי. קְנָסָא הוּא שֶׁיּוֹצִיא עַבְדּוֹ לְחֵרוּת בִּשְׁבִיל אֶחָד מֵאֵבָרָיו: