ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
שְׁבוּעַת הָעֵדוּת. נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים. דִּכְתִיב (ויקרא ה) וְהוּא עֵד, בְּרָאוּי לְהָעִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאִשָּׁה אֵינָהּ רְאוּיָה לְהָעִיד, דִּכְתִיב (דברים יט) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים. וְהַהוּא קְרָא בְּעֵדִים הוּא דִכְתִיב, נֶאֱמַר כָּאן שְׁנַיִם וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנַיִם, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים (שם יז):
וְלֹא בִקְרוֹבִים. דִּפְסוּלֵי עֵדוּת נִינְהוּ, דִּכְתִיב (שם כד) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, בְּעֵדוּת בָּנִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קְרוֹבִים:
וְלֹא בִפְסוּלִים. כְּגוֹן חַיָּבֵי מִיתוֹת וְחַיָּבֵי מַלְקֻיּוֹת וְגַזְלָן, דְּאִקְּרוּ רְשָׁעִים, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד:
וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָרְאוּיִין לְהָעִיד. לַאֲפוֹקֵי מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ מֵעִיד, וְהַפְּסוּלִים לְעֵדוּת מִדְּרַבָּנָן כְּגוֹן מְשַׂחֲקֵי בְקֻבְיָא וּמַפְרִיחֵי יוֹנָה:
בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ. אִם מִפִּי עַצְמוֹ נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְךָ עֵדוּת, חַיָּב, בֵּין נִשְׁבַּע בִּפְנֵי בֵית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין:
וּמִפִּי אֲחֵרִים. כְּגוֹן מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, וְאָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְךָ עֵדוּת:
אֵינָם חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בְּבֵית דִּין. דִּכְתִיב (ויקרא ה) אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁאִלּוּ הָיָה מַגִּיד הָיָה מוֹעִיל. וּקְרָא בְּמֻשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים כְּתִיב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: