ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם. שֶׁאֹכַל וְשֶׁלֹּא אֹכַל. הֵם הַשְּׁתַּיִם הַמְפֹרָשׁוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, דְּמַשְׁמַע לְהַבָּא. לֹא אֹכַל, לְהָרַע. אֹכַל, לְהֵיטִיב:
שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. הֵם הַשְּׁתַּיִם הַנּוֹסָפוֹת מִמִּדְרַשׁ חֲכָמִים:
מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. בִּשְׁבִיל בִּטּוּל דִּבּוּרוֹ. וְכֵיוָן דְּמִשּׁוּם בִּטּוּל דִּבּוּרוֹ הוּא, אַף זֶה בִּטּוּל דִּבּוּרוֹ הוּא. שֶׁהָאוֹמֵר לֹא אֹכַל, דַּעְתּוֹ לֶאֱסֹר עַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה. אַף עַל גַּב דִּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּאוֹכֵל וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל בְּהֶעְלֵם אֶחָד:
שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה. הָווּ לְהוּ שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת. וְאַף עַל גַּב דְּמִכִּי אָמַר לֹא אֹכַל אִתְּסַר לֵיהּ בִשְׁתִיָּה, דִּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה, וְכִי הֲדַר וְאָמַר תּוּ לֹא אֶשְׁתֶּה הֲוָה לָן לְמֵימַר דְּאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה, שָׁאנֵי הָכָא, כֵּיוָן דְּאָמַר בָּרֵישָׁא לֹא אֹכַל וַהֲדַר אָמַר לֹא אֶשְׁתֶּה גַּלֵּי דַעְתֵּיהּ דְּהַךְ אֲכִילָה דְּאָמַר בָּרֵישָׁא אֲכִילָה גְרֵידְתָא הִיא: