ברטנורא על משנה ראש השנה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם. לֵילֵךְ חוּץ לַתְּחוּם כְּדֵי לְהָבִיא שׁוֹפָר, אוֹ לֵילֵךְ לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת:
בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. כְּגוֹן לְחָתְכוֹ בְּסַכִּין:
בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה. כְּגוֹן לְחָתְכוֹ בִּמְגֵרָה, דְּהַוְיָא מְלָאכָה גְּמוּרָה שֶׁל חֲרִישַׁת עֵץ. וְאִיכָּא דְּמַתְנִי אִיפְּכָא, דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, מַגָּל שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַחְתֹּךְ בּוֹ. דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה, סַכִּינָא דְּאוֹרְחֵיהּ הוּא:
אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ יַיִן [יִתֵּן]. וְלֹא אָמְרִינַן מְתַקֵּן מָנָא הוּא:
אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת. שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת, שֶׁיִּהְיוּ מְלֻמָּדִין לִתְקֹעַ בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
וּמִתְעַסְּקִים בָּהֶם. וְלֵיכָּא לְמִגְזַר דִּלְמָא אָתוּ לַאֲתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּהָא אֵינוֹ טָרוּד בַּמִּצְוָה אֶלָּא מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא. וְלֹא גָּזְרוּ שֶׁמָּא יְבִיאֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא בַּזְּמַן שֶׁהוּא חַיָּב בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא טָרוּד לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ יִשְׁכַּח אֶת הַשַּׁבָּת: