ברטנורא על משנה ראש השנה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
וְנִתְקַלְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. שֶׁל תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְלֹא אָמְרוּ בּוֹ שִׁיר כְּלָל. לְפִי שֶׁרֹב פְּעָמִים הָיוּ הָעֵדִים בָּאִים קֹדֶם הַמִּנְחָה, לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ שִׁיר שֶׁל יוֹם טוֹב בְּתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּבְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁרֹב פְּעָמִים עֲדַיִן לֹא בָּאוּ עֵדִים וְלֹא יָדְעוּ אִם יִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם אִם לָאו, לֹא תִּקְּנוּ לוֹ שִׁיר שֶׁל יוֹם טוֹב, אֶלָּא שִׁיר שֶׁל חֹל הָיוּ אוֹמְרִים. וְאוֹתוֹ פַּעַם שֶׁהִגִּיעַ שְׁעַת הַקְרָבַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וַעֲדַיִן לֹא בָּאוּ עֵדִים, לֹא יָדְעוּ הַלְוִיִּם אִם יֹאמְרוּ שִׁיר שֶׁל חֹל אוֹ שִׁיר שֶׁל יוֹם טוֹב, וְלֹא אָמְרוּ שִׁיר כְּלָל:
נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ. דְּמִשֶּׁחֲשֵׁכָה לַיִל שֶׁלְּאַחַר כ"ט בֶּאֱלוּל נָהֲגוּ בּוֹ קֹדֶשׁ, שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֵדִים מָחָר וִיקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין, וְנִמְצָא שֶׁבַּלַּיְלָה לֵיל יוֹם טוֹב הוּא, וְכֵן לְמָחָר כָּל הַיּוֹם עַד הַמִּנְחָה, וְאִם בָּאוּ עֵדִים קֹדֶם הַמִּנְחָה בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ וְנוֹדַע שֶׁיָּפֶה נָהֲגוּ בּוֹ קֹדֶשׁ. וְאִם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה בָּאוּ עֵדִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַיּוֹם, וִיעַבְּרוּ אֶת אֱלוּל וִיקַדְּשׁוּהוּ לְמָחָר, אַף עַל פִּי כֵן נוֹהֲגִין אוֹתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וְאָסוּר בִּמְלָאכָה, דִּלְמָא אָתוּ לְזִלְזוּלֵי בֵּיהּ לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְיַעֲשׂוּ בּוֹ מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם, וְאָמְרֵי אֶשְׁתָּקַד נָהַגְנוּ בּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִנָּם, וּמִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה חָזַרְנוּ וְנָהַגְנוּ בּוֹ חֹל:
שֶׁאֲפִלּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכָל מָקוֹם. שֶׁנִּצְרַךְ לִפְרֹשׁ מִמְּקוֹם הַוַּעַד לְמָקוֹם אַחֵר. וַהֲרֵי עִקַּר מִצְוַת [קִדּוּשׁ] הַחֹדֶשׁ תְּלוּיָה בּוֹ, כְּדִתְנַן לְעֵיל [פֶּרֶק ב] רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִהְיוּ צְרִיכִין עֵדִים לֵילֵךְ אַחֲרָיו אֶלָּא לִמְקוֹם הַוַּעַד שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין יוֹשְׁבִין שָׁם יֵלְכוּ, וְסַנְהֶדְרִין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בְּלֹא רֹאשׁ בֵּית דִּין: