ברטנורא על משנה ראש השנה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. לְאַחַר שֶׁקִּדְּשׁוּ הַחֹדֶשׁ. וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין לִשְׂכֹּר שְׁלוּחִין לִשְׁלֹחַ לַגּוֹלָה וּלְהוֹדִיעַ, שֶׁהַמַּשּׂוּאוֹת הָיוּ מוֹדִיעִין אוֹתָן:
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים. וְהִשִּׂיאוּ גַּם הֵם מַשּׂוּאוֹת שֶׁלֹּא בַּזְּמַן, לְהַטְעוֹת. לְפִי שֶׁבֵּית דִּין לֹא הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת אֶלָּא עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים, וּכְשֶׁלֹּא הָיוּ מַשִּׂיאִין לְעֶרֶב שֶׁל יוֹם שְׁלֹשִׁים הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר. וּפַעַם אַחַת עִבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ וְלֹא עָשׂוּ מַשּׂוּאוֹת לָעֶרֶב שֶׁל יוֹם שְׁלֹשִׁים, וְהַכּוּתִים הִשִּׂיאוּ בֶּהָרִים שֶׁלָּהֶם וְהִטְעוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה לַעֲשׂוֹתוֹ חָסֵר: