ברטנורא על משנה ראש השנה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ח
מְשַׂחֲקִים בַּקֻּבְיָא. עֲצָמוֹת שֶׁמְּשַׂחֲקִים בָּהֶן בְּעֵרָבוֹן. וְאָמוּר רַבָּנָן אַסְמַכְתָּא לֹא קַנְיָא, וַהֲרֵי הֵן גַּזְלָנִים מִדְּרַבָּנָן:
וּמַלְוֵי בְּרִבִּית. לֹא קָרוּי גַּזְלָן דְּאוֹרַיְתָא לְמִפְסְלֵיהּ, דְּהָא מִנַּפְשֵׁיהּ יָהֵיב לֵיהּ:
מַפְרִיחֵי יוֹנִים. הַיְנוּ כְּעֵין קֻבְיָא, אִם תְּקַדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹנִי:
וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְרַחֲמָנָא אָמַר לְאָכְלָה וְלֹא לִסְחוֹרָה. וּלְפִי שֶׁנֶּחְשְׁדוּ כָּל אֵלוּ לַעֲבֹר עַל דָּת מֵחֲמַת מָמוֹן, חֲשָׁדוּם לִהְיוֹת מְעִידִים שֶׁקֶר עַל שֹׁחַד:
וְהָעֲבָדִים. פְּסוּלִים דְּאוֹרַיְתָא הֵם, קַל וָחֹמֶר מֵאִשָּׁה:
עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ. לְפִי שֶׁיֵּשׁ עֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה, כְּגוֹן לְהָעִיד לָאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ לְהַתִּירָהּ לִנָּשֵׂא לְזָרִים, וְכֵן לְהָעִיד עַל סוֹטָה שֶׁנִּטְמֵאת שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה, וְהָנָךְ פְּסוּלִין דְּרַבָּנָן נַמִּי כְּשֵׁרִים. אֲבָל פְּסוּלִין בָּעֲבֵרָה מִן הַתּוֹרָה לֹא הִכְשִׁירוּ חֲכָמִים בְּעֵדוּת הָאִשָּׁה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִכְשִׁירוּ הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה שֶׁהֵן פְּסוּלִים לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה: