ברטנורא על משנה ראש השנה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
שְׁלוּחִין יוֹצְאִין. כְּשֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ שׁוֹלְחִין וּמוֹדִיעִין לַגּוֹלָה יוֹם שֶׁקִּדְּשׁוּהוּ, אִם בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר חָסֵר, אִם בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר מָלֵא. וּשְׁלוּחֵי בֵּית דִּין אֵין מְחַלְּלִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב:
וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. לְפִי שֶׁהֻכְפְּלוּ בּוֹ צָרוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר תַּעֲנִיּוֹת:
וְעַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מוֹדִיעִין מָתַי אֱלוּל, וְעוֹשִׂין רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים בֶּאֱלוּל בַּגּוֹלָה, דְּרֹב שָׁנִים אֵין אֱלוּל מְעֻבָּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁסָּפֵק בְּיָדָם שֶׁמָּא יְעַבְּרוּהוּ בֵּית דִּין, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָדַעַת, וְעַל כָּרְחָן הוֹלְכִים אַחַר רֹב שָׁנִים. וְאִם לֹא יֵדְעוּ מָתַי מַתְחִיל [אֱלוּל], לֹא יֵדְעוּ יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁלּוֹ:
וְעַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. לְאַחַר שֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין לְתִשְׁרֵי, הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְיוֹם הַמָּחֳרָת וְהוֹלְכִין עַד מָקוֹם שֶׁיְכוֹלִין לְהַגִּיעַ עַד הֶחָג, וּמוֹדִיעִין אוֹתָם אִם עִבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת אֱלוּל אִם לָאו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבָּן נוֹקְפָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְסֻכּוֹת:
פֶּסַח קָטָן. פֶּסַח שֵׁנִי: