ברטנורא על משנה קינים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
קֵן סְתוּמָה. שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ אֵיזוֹ חַטָּאת וְאֵיזוֹ עוֹלָה:
וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת. שֶׁיָּדוּעַ שֶׁזּוֹ חַטָּאת וְזוֹ עוֹלָה. וְהָכָא מַיְרֵי שֶׁנִּתְעָרְבוּ שְׁתֵּי הַפְּרִידוֹת יַחַד אַחַר שֶׁהָיוּ מְפֹרָשׁוֹת וְהַשְׁתָּא אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ חַטָּאת וְאֵיזוֹ עוֹלָה, וְהָכִי מוּכָח בַּסֵּיפָא דְּקָתָנֵי אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן לַסְּתוּמָה יָמוּתוּ כֻלָּם, וְאִם לֹא נִתְעָרְבוּ פְרִידוֹת הַמְפֹרָשׁוֹת זוֹ בָזוֹ אַמַּאי יָמוּתוּ, וְאִם הָעוֹלָה פָרְחָה, הַחַטָּאת הַנִּשְׁאֶרֶת תִּקָּרֵב, וְקֵן הַסְּתוּמָה יַקְרִיבוּ בָהּ עוֹלָה אַחַת מִפְּנֵי הָעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בָהּ. אֶלָּא מַיְרֵי שֶׁנִּתְעָרְבוּ פְרִידוֹת הַמְפֹרָשׁוֹת זוֹ בָזוֹ, וְאִם נִתְעָרְבָה פְרִידָה אַחַת מִן הַקֵּן הַסְּתוּמָה לְתוֹךְ הַמְפֹרֶשֶׁת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי וְיַפְרִישׁ אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה, וְהַשְּׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְעָרְבוּ יַחַד יָמוּתוּ כֻלָּן. חָזַר אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְנִתְעָרֵב עִם הַיְחִידִי הַנִּשְׁאָר בַּסְּתוּמָה, אוֹ בִּתְחִלַּת הַפְּרִיחָה נִתְעָרֵב אֶחָד מִן הַמְפֹרָשׁוֹת לַסְּתוּמָה, וְהַיְנוּ רִאשׁוֹן דְּקָאָמַר, כְּלוֹמַר שֶׁבִּתְחִלַּת פְּרִיחָה הָלַךְ אֶחָד וְנִתְעָרֵב בַּסְּתוּמָה, יָמוּתוּ כֻלָּן, דְּכֵיוָן שֶׁפְּרִידוֹת הַמְפֹרָשׁוֹת נִתְעָרְבוּ יַחַד אֵינָן קְרֵבִין עוֹד, וְכִי פָרַח אֶחָד מֵהֶן בְּמָקוֹם אַחֵר הַיְנוּ אֶחָד מִן הַמֵּתוֹת שֶׁפָּרַח לְבֵין הַקְּרֵבוֹת, יָמוּתוּ כֻלָּן: