ברטנורא על משנה קינים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
חַטַּאת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַטָּה. מִחוּט הַסִּקְרָא. דִּכְתִיב (ויקרא ה) וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֶה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, קִיר שֶׁהַשְּׁיָרִים שֶׁלּוֹ מִתְמַצִּין לַיְסוֹד, וְזֶהוּ קִיר הַתַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִחוּט הַסִּקְרָא. דְּאִי קִיר הָעֶלְיוֹן דְּהַיְנוּ מִן הַחוּט וּלְמַעְלָה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מִתְמַצֶּה לַסּוֹבֵב, כְּגוֹן שֶׁעוֹשֵׂהוּ לְמַעְלָה מִן הַסּוֹבֵב, שֶׁהַחוּט לְמַטָּה מִן הַסּוֹבֵב אַמָּה:
וְחַטַּאת בְּהֵמָה לְמַעְלָה. דִּכְתִיב קַרְנוֹת, בְּגוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן:
עוֹלַת הָעוֹף לְמַעְלָה. דִּכְתִיב (שם א) וּמָלַק וְהִקְטִיר וְנִמְצָה דָמוֹ, מַה הַקְטָרָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, אַף מְלִיקָה וּמִצּוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ:
וְשֶׁל בְּהֵמָה לְמַטָּה. דִּכְתִיב בָּהּ יְסוֹד:
וְאִם שִׁנָּה בָּזֶה וּבָזֶה פָּסוּל. הַאי דְּפָסוּל אִם עָשָׂה מַעֲשֵׂה חַטַּאת הָעוֹף לְמַעְלָה, דַּוְקָא בַהַזָּאָה. אֲבָל הַמְּלִיקָה שֶׁל חַטָּאת, אַף לְמַעְלָה כְּשֵׁרָה, דִּמְלִיקָה בְּכָל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ כְּשֵׁרָה. וְעוֹלַת הָעוֹף לֵית בָּהּ הַזָּאָה כִּי אִם מִצּוּי, וְאִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, פְּסוּלָה:
סֵדֶר קִנִּין שֶׁל חוֹבָה אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. כְּגוֹן זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת, וְטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, וּשְׁמִיעַת קוֹל אָלָה, וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם, דְּכֻלָּן מְבִיאִין קֵן בְּדַלּוּת, אֶלָּא שֶׁזָּב וְזָבָה מְבִיאִין קֵן בֵּין בְּדַלּוּת בֵּין בַּעֲשִׁירוּת. וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא קִנִּין שֶׁל גֵּר דְּהֵן חוֹבָה וּשְׁנֵיהֶן עוֹלוֹת, לֹא חַיֵשׁ תַּנָּא עֲלַיְהוּ, מִשּׁוּם דְּלֹא שְׁכִיחֵי כֻּלֵּי הַאי:
בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת כֻּלָּן עוֹלוֹת. לְפִי שֶׁאֵין בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אֶלָּא עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים בִּלְבַד, וְאֵין עוֹפוֹת בָּאִים שְׁלָמִים, הִלְכָּךְ נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁבְּעוֹפוֹת כֻּלָּן עוֹלוֹת: