ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יב
לֹא יִתְיַחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן קַלָּה וּשְׁתֵּיהֶן נוֹחוֹת לְהִתְפַּתּוֹת:
אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. שֶׁהָאֶחָד בּוֹשׁ מֵחֲבֵרוֹ. וּפְסַק הַהֲלָכָה, לֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה אַחַת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְכָל שֶׁכֵּן אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים צָרוֹת אוֹ יְבָמוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בַּעְלָהּ, אוֹ אִשָּׁה וַחֲמוֹתָהּ, אוֹ אִשָּׁה עִם תִּינוֹקֶת שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה וְאֵינָהּ מוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה, לְפִי שֶׁאֵלּוּ שׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וּמִתְיָרְאוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְכֵן הִיא מִתְיָרֵאת מִן הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִרְאֶה וְתַגִּיד. וּמַלְקִים עַל יִחוּד הַפְּנוּיָה, וְעַל יִחוּד עִם הָעֲרָיוֹת, חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין מַלְקִין עָלֶיהָ, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. וּמֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם הַבְּהֵמָה וְעִם הַזָּכָר, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַזָּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה:
הִגְדִּילוּ זוֹ יְשֵׁנָה בִכְסוּתָהּ וְכוּ'. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַבַּת מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְהַבֵּן מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לַעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכֵּן יְשֵׁנִים הוּא בְּבִגְדּוֹ וְהִיא בְבִגְדָּהּ: