ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה י
הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךְ וְכוּ'. אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּאוֹמֵר קִדַּשְׁתִּיךְ, וּבְאוֹמֶרֶת קִדַּשְׁתָּנִי. דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּאוֹמֵר לְאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךָ שֶׁהוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, הֲוָה אֲמִינָא דִּינָא הוּא דְּלֹא מִתַּסְרָא אִיהִי בִקְרוֹבָיו, דְּאִיהוּ שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר, דְּגַבְרָא לֹא אִכְפַּת לֵיהּ אִם אוֹסֵר עַצְמוֹ חִנָּם בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וּמְשַׁקֵּר וְאָמַר קִדַּשְׁתִּיךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדְּשָׁהּ, אֲבָל אִיהִי כִּי אָמְרָה קִדַּשְׁתָּנִי, דְּאָסְרָה נַפְשָׁהּ אַכֻּלֵּי עָלְמָא עַד שֶׁיִּתֵּן לָהּ גֵּט, אִי לָאו דְּקִים לָהּ, לֹא הֲוָה אָמְרָה, וְנִתְּסַר אִיהוּ עַל פִּיהָ בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וַאֲפִלּוּ יְהַב לָהּ גֵּט. קָא מַשְׁמַע לָן:
קִדַּשְׁתִּיךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִתִּי וְכוּ'. מִשּׁוּם דַּהֲוָה סָלְקָא דַעְתִּין לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁהָאָב נֶאֱמָן עַל בִּתּוֹ מִן הַתּוֹרָה, תִּהְיֶה הָאֵם נֶאֱמֶנֶת עַל בִּתָּהּ מִדְּרַבָּנָן, קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת: