ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. בּוֹ תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁלוּחוֹ, שֶׁמִּצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ, דְּכִי עָסִיק גּוּפוֹ בַּמִּצְוָה מְקַבֵּל שָׂכָר טְפֵי. וְיָלְפִינַן שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ מִקְּרָא, דִּכְתִיב (שמות יב) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וְכִי כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוֹחֲטִין, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ:
הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה. וְהַאי דְנָקַט נַעֲרָה, אוֹרַח אַרְעָא אַשְׁמוֹעִינַן, שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֹאמַר בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה:
וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. דְּכֵיוָן דְּאָמַר הִתְקַדְּשִׁי הִתְקַדְּשִׁי, כָּל חַד הֲוֵי קִדּוּשִׁין בְּאַפֵּי נַפְשַׁיְהוּ:
עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה. הַאי אַחַת מֵהֶן לֹא מִתּוֹקְמָא אֶלָּא בָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, דְּכִי אָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ וְהָיְתָה אוֹכֶלֶת אַחַת אַחַת, כָּל אוֹתָן שֶׁאָכְלָה הֲווּ מִלְוֶה גַבָּהּ, וְכִי מָטְיָא אַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהּ נִגְמָרִין הַקִּדּוּשִׁין, אִי אִית בָּהּ שָׁוֶה פְרוּטָה הֲוֵי לֵיהּ מְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה, וְקָיְמָא לָן הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה דַּעְתָּהּ אַפְּרוּטָה וּמְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִי לֵית בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא בְּקַמָּאֵי שָׁוֶה פְרוּטָה, כִּי מָטֵי גְמַר קִדּוּשִׁין הֲוֵי לֵיהּ מְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה, וְהַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת: