ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב. כָּל מִצְוֹת הַבֵּן הַמֻּטָּלוֹת עַל הָאָב לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ. וְהֵן שִׁשָּׁה דְבָרִים, לְמוּלוֹ, לִפְדּוֹתוֹ אִם הוּא בְכוֹר, לְלַמְּדוֹ תוֹרָה, לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, לְהָשִׁיטוֹ בַּנָּהָר:
אֲנָשִׁים חַיָּבִים. הָאָב חַיָּב בַּמִּצְוֹת הַלָּלוּ לִבְנוֹ, וְהָאֵם פְּטוּרָה:
וְכָל מִצְוֹת הָאָב. הַמֻּטָּלוֹת עַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת לְאָבִיו, שֶׁהֵם מוֹרָא וְכָבוֹד. מוֹרָא, לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא יַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו. כָּבוֹד, מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה. מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא:
אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִים. הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת חַיָּבִים:
וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. שֶׁהַזְּמַן גָּרַם לַמִּצְוָה שֶׁתָּבֹא, כְּגוֹן שׁוֹפָר, סֻכָּה, לוּלָב, וְצִיצִית:
שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ. כְּגוֹן מְזוּזָה, מַעֲקֶה, אֲבֵדָה, וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן. וְהָנֵי תְּרֵי כְלָלֵי לָאו דַוְקָא, כִּדְקָיְמָא לָן אֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת אֲפִלּוּ בְמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם חוּץ, שֶׁהֲרֵי מַצָּה בְּלֵיל הַפֶּסַח, וְשִׂמְחָה בַמּוֹעֲדִים, וְהַקְהֵל בְּחַג הַסֻּכּוֹת, כֻּלָּן מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ הֵן, וְנָשִׁים חַיָּבוֹת. וְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ הֵן, וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. אֲבָל כְּלָלָא בַתְרָא דְכָל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִים, חוּץ מִבַּל תַּקִּיף וּבַל תַּשְׁחִית וּבַל תִּטַּמָּא לַמֵּתִים, כְּלָלָא דַוְקָא הוּא, וְיָלְפִינַן לֵיהּ מִדִּכְתִיב (במדבר ה) אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה:
חוּץ מִבַּל תַּקִּיף וּבַל תַּשְׁחִית. דִּכְתִיב (ויקרא יט) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם, וְלֹא תַשְׁחִית אֶת פְּאַת זְקָנֶךָ. כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְהַשְׁחָתָה יֶשְׁנוֹ בְהַקָּפָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְהַשְׁחָתָה אֵינוֹ בְהַקָּפָה. וְהָנֵי נָשֵׁי הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְהַשְׁחָתָה לֵיתַנְהוּ בְהַקָּפָה. וּמְנָלָן דְּלֵיתַנְהוּ בְהַשְׁחָתָה, דִּכְתִיב פְּאַת זְקָנֶךָ, וְלֹא כְתִיב פְּאַת זְקַנְכֶם, מַאי זְקָנֶךָ, זְקָנְךָ וְלֹא זְקַן אִשְׁתֶּךָ:
וּבַל תִּטַּמָּא לְמֵתִים. דִּכְתִיב (שם כא) אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, בְּנֵי אַהֲרֹן וְלֹא בְנוֹת אַהֲרֹן: