ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה א
צְלוֹחִית. שֶׁל מֵי חַטָּאת:
וּבָא וּמְצָאָהּ מְכֻסָּה פְּסוּלָה. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם נִכְנָס לְשָׁם וְכִסָּה אוֹתָהּ, וְרֹב בְּנֵי אָדָם אֵין טְהוֹרִין לְחַטָּאת:
אִם יְכוֹלָה חֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת הֵימֶנָּה פְּסוּלָה. אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת לֹא פָסְלִינַן לְהוּ מִטַּעַם שֶׁמָּא אָדָם טָמֵא נִכְנַס וְגִלָּה אוֹתָהּ, דְּאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְגַלּוֹת אֶלָּא לְכַסּוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים, אֲבָל שְׁרָצִים דַּרְכָּן לְגַלּוֹת וְאֵין דַּרְכָּן לְכַסּוֹת. וְדַוְקָא מְכֻסָּה וּמְצָאָהּ מְגֻלָּה חָיְשִׁינַן לְחֻלְדָּה. אֲבָל מְגֻלָּה וּמְצָאָהּ מְגֻלָּה כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ, לֹא חָיְשִׁינַן, אַף עַל פִּי שֶׁחָשׁוּ לִסְפֵק מַיִם מְגֻלִּין, דַּחֲמִירָא סַכַּנְתָּא מֵאִסּוּרָא:
אוֹ נָחָשׁ לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. דְּאָמַר לְעֵיל, אַף הַנָּחָשׁ פּוֹסֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקִיא:
הַחַטָּאת. אֵפֶר חַטָּאת אוֹ מַיִם הַמְקֻדָּשִׁים שֶׁהָיוּ בְאֹהֶל הַמֵּת בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צָמִיד פָּתִיל:
אֵינָן נִצּוֹלִין. וְנִפְסָלִין. מִדִּכְתִיב וְהִנִּיחַ בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהַאי לָאו מָקוֹם טָהוֹר הוּא. אֲבָל כֵּלִים הָעוֹמְדִים לְהַנִּיחַ בָּהֶן מֵי חַטָּאת אוֹ אֵפֶר חַטָּאת, וְכֵן אֵזוֹב הַמְתֻקָּן לְהַזּוֹת בּוֹ, נִצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל: